סה

הטוב מן הרע, והרי מצד הבריאה נאמר אשר ברא אלקי' לעשות שכל מה שנברא בשי"ב צריך עדיין תיקון, לפי שלא נברר עדיין ע"כ נק' שיחה (ע"ד) שיחת חולין, אבל אם אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד ע"כ מבחי' שיחה שלו ית' נברא יש מאין, ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון, שיש לפרש ג"כ ל' שיחה ודבור כו' וגם לשון הסחה והזזה כמו כאשר יפרש השוחה לשחות בישיע' כ"ה י"א, והיינו הירידה לומר מילין דהדיוטא כו', וזהו אדם לעמל יולד והיינו לעמל פה, כי מעלת והבדל האדם מן הבעל חי הוא באבר הפה שהוא בחי' מדבר וכמ"ש בס"י קבען בפה, ונודע ענין כ"ב אותיות הם ג' אמות חב"ד ושבע כפולות ז"ת, וי"ב פשוטות הם י"ב בקר דבריאה שהם מחנה שכינה, ולכן דוקא לעמל פה יולד, אך איני יודע אם לעמל שיחה שימשיך בחי' שיחה של עשרה מאמרות, שזהו ג"כ ענין גדול, וכמאמר הפייט הוא שח ויהי, וזהו את ה' האמרת היום שאתה עושה אותו להיות אומר העשרה מאמרות, וענין עמל שיחה זו בנפש הוא ע"י סו"מ ועש"ט שיהא זהיר בהדבור שלו שלא לדבר רכילות ולה"ר, ולהיות ודובר אמת בלבבו (וזהו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וארז"ל אפילו שיחה קלה שבין איש כו' כי פי' ומגיד היינו לשון המשכה ע"ד נהר דינור נגיד והיינו שממשיך לאדם העליון שיהי' שיחו בבחי' מ"ה, כי עש"מ שהם מבחי' מל' הם בחי' ש' ב"ן כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ ראשי המטות רק ששם מ"ה נמשך ומאיר בש' ב"ן ע"ד המשכת הביטול בהיש כענין ושיתף עמו מדה"ר בד"ה תקעו בחדש דרוש השני, וזהו ביום עשות הוי' אלקים כו' וצריך לעורר המשכה זו ע"י שבאדם יהי' ג"כ מה שיחו ולכן אפי' שיחה קלה שבין אדם כו'), ומ"מ העיקר הוא עמל תו' שהוא המשכת ח"ע שיהי' אנכי הוי' אלקיך בבחי' גילוי, משא"כ בע"מ נאמר רק ויאמר אלקים ולא נז' שם הוי' (ותדע כי הנה ענין יום השבת ע"ש כי ששת ימים עשה כו' וביום השביעי שבת והרי בריאת העולם הי' רק ע"י דבור לבד ולא ביגיעה ועמל כ"א הוא שח ויהי, וצוה ונבראו, וא"כ ממה שבת, כי השביתה לא שייך אלא אחר יגיעה ועבודה, אלא הטעם כי הירידה לומר יהי אור יהי רקיע כו' תדשא הארץ, הרי הן מילין דהדיוטא כנ"ל ונק' ירידה כמו עד"מ חכם גדול שמוכרח להשפיל עצמו לדבר שיחת חולין, לכן כשפוסק מזה נק' שביתה שאז בא לחשוב ולדבר דברי חכ' שלו, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש השני ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, וזהו שהתרגום פ' ויצא ע"פ מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים, לית דין אתר הדיוט, ולכן ארז"ל אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומצוה להביא מן ההדיוט ע' בת"א ד"ה ענין חנוכה), ויש לבאר זה ע"ד ההפרש בין שעורה שהוא מאכל בהמה ובין חטה שהיא מאכל אדם, ונודע דשעורה היינו שעור ה' היינו ג"כ ה' מוצאות הפה העליון ולכן נק' עומר התנופה, תנו פה, ומתחלק לשעור ה' לכל חד לפושעו"ד, ועכ"ז הוא רק מאכל בהמה חיות בי"ע פני ארי' פני שור כו' והוא בחי' מפתחות החיצוניות, אבל חטה כ"ב אתוון דאורייתא לכו לחמו בלחמי, זהו מפתחות הפנימיות וזהו ענין עמל תו' כו', וענין לעמל תורה, לעמל ר"ת ללמוד על מנת לעשות כו', וגם כמארז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים וא' כו'.