סד

מתחילים באלף אנכי הוי', אשר האלף הוא כתר שע"י התו' נמשך מבחי' אנכי ממש ולא מבחי' הארה בעלמא כו' וכנודע שזהו פי' אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו למעלה מסדר ההשתל' וההתהוות יש מאין בבחי' מצרים וגבולים שאמר לעולמו די כו', אלא שיהי' גילוי בחי' אנכי, והם הנקראי' עשה"ד, שהוא מבחי' מדבר שהוא הכתר שלמעלה ממדרגת החכ' ובראשית הנק' מאמר, ולכן ע"י המשכה עליונה זו שהוא מלמעלה מסדר ההשתל' שזהו"ע הבונה בשמים מעליותיו מבחי' על הוי' כנ"ל עי"ז דוקא נמשך הזיכוך והצירוף כו', והנה כתיב אני מדבר בצדקה שלהיות נמשך בחי' גילוי מדבר בבחי' אני דהיינו להיות ואשים דברי בפיך זהו ע"י הצדקה, וזהו שהצדקה וגמ"ח הוא משלשה דברים שהעולם עומד עליהם כו'.

קיצור. כאלו בנה פלטרין, הבונה בשמים מעליותיו, מבחי' על הוי', מעל שמים חסדך, והמים אשר מעל השמים, למעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל, וזהו השמים מספרים, מנהרין, מוחין דגדלות, ונמשך ע"י ספר וסופר ד"ת וד"ס ועי"ז ואגודתו על ארץ, וזהו לנטוע שמים וליסוד ארץ, אך היינו דוקא ע"י ואשים דברי כו' וידבר לאמר, כי ענין תורה המצוה בדבור דוקא, לעמל פה, דצח"מ, כתר הוא מדבר, וזהו קושר כתרים מאותיות התפלה תולעת יעקב, מי שם פה לאדם, הלא אנכי, הפרש בין דבור לאמירה שהרי נק' מדבר ולא נק' אומר, ידבר עמים, דבר ולא חצי דבר, וזהו ההפרש בין עש"מ ובין עשה"ד, בראשית נמי מאמר הוא, והחכמה מאין תמצא, יש מאין מהארה בעלמא, עשה"ד מתחילין באלף אנכי כו' הוצאתיך מאמ"צ, וע"כ נק' דברות וידבר, מבחי' מדבר, היינו הלא אנכי הוי'.

ה) ובכל זה יובן משארז"ל בסנהדרין שם דצ"ט ע"ב אדם לעמל נברא כו' לעמל פה כו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, דלכאורה תמוה איך קס"ד שיהי' נברא לעמל שיחה, והמפרשים נדחקו בזה, אך הענין כי עשרה מאמרות נקראו שיחה, שהרי נקראו בזהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא לומר (יהי אור) יהי רקיע, שהן נבראים בעלי גבול ואינן ערוך לאוא"ס ב"ה הבלתי גבול, ולכן זהו השפלה וירידה גדולה וכמשנ"ת בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון, וע"כ נקראו בשם שיחה, ע"ד מארז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנא' ועליהו לא יבול, והיינו שלהיות תלמיד חכם המקבל מבחי' חכ', לכן גם בשיחת חולין שלו עם שאינן מדבורים של חכ' העצמית שלו, עכ"ז יש בזה ג"כ חכ' עד שצריכה לימוד, וכמ"ש מזה בלק"ת פ' תצא ע"פ וגלחה את ראשה כו', שעד"ז בנזיר נאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו שלפי שממשיך מבחי' קדוש ומובדל ע"כ גם בבחי' שער ראשו שהם מותרי מוחין וכענין שיחת חולין גם בזה מלובש ומאיר בחי' קדושה משא"כ בלוים נאמר והעבירו תער כו' וכן שער באשה ערוה כו', ולכן דוקא בת"ח אזי שיחת חולין שלו אף שהיא שיחה בעלמא צריכה לימוד, ועד"ז יובן ענין עשרה מאמרות שנקראו שיחה של הקב"ה, ונק' שיחת חולין, כי החול נמשך מק"נ המעורב טו"ר ולא נברר עדיין