סג

מעליותיו והיינו ע"י התו' שנק' משל הקדמוני, קדמונו של עולם מה שאינו בגדר עלמין כמ"ש בת"א בסופו בד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני דקס"ד א', ועד"ז נאמר כי גדול מעל שמים חסדך, מעל דוקא, וכמ"ש והמים אשר מעל השמים ופי' בזהר שהוא בחי' כתר שנק' מים שאין להם סוף כו' בפ' פנחס דרנ"ח סע"א יעו"ש שזהו"ע אבני שיש טהור כו', וזהו מעל השמים למעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל ע' ספד"צ רפ"ה, ולכן ע"י עסק התורה לשמה הוא בונה פלטרין שלמעלה ושלמטה דהיינו שממשיך בחי' הבונה בשמים מעליותיו, שהוא מבחי' שלמעלה מסדר ההשתל' ועי"ז נעשו השמים מספרים דפי' ל' הארה מנהרין ומנצצין כו', וזהו נמשך ע"י התורה שנקראת ספר וסופר ערבים עלי דברי סופרים כו' ועי"ז נמשך ואגודתו על ארץ כו'.

ומכ"ז יובן ענין פי' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שהוא ענין ואשים דברי בפיך כו' שמזה נמשך לנטוע שמים כו', כי הנה שרש ענין מצות ת"ת לכאורה יפלא למה תהא המצוה דוקא לקרות בדבור בפה דוקא וכמארז"ל ע"פ אדם לעמל יולד כו' לעמל פה כו' דהיינו עסק התורה, והלא עיקר מצותה הוא ידיעת התו' ולזה די שיעיין בה בעיון ובמחשבה כו', אלא היינו משום שבכל פ' נאמר וידבר ה' לאמר כו' והענין כי בד' בחי' דצח"מ, החכ' נק' חי כמ"ש והחכ' תחיה, והכתר נק' מדבר, כי אותיות הדבור עצמו הן בחי' דומם והם בבחי' מ', אבל בחי' מדבר שה"ע מקור הדבור שממנו נמשך כח הדבור הוא בחי' כתר וכמ"ש באג"ה ע"פ ויעש דוד שם, ובת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין בענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, שמאותיות התפלה נעשו כתרים והיינו לפי ששרש הדבור נלקח מהכתר ועמ"ש מזה בביאור ע"פ חקת התו' בפי' תולעת יעקב כו' ומ"ש בת"א פ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי כו' לפי שבאבר הפה שבאדם הוא נבדל מן החי שאינו מדבר והאדם מדבר, וזה נמשך מבחי' גבוה היינו מבחי' הלא אנכי, ע"ד הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים שהוא בחי' הכתר שלמעלה מע"ס כו', גם מדבר פי' לשון מנהיג הדבור וכמו דבר אחד לדור, מדוברנא דעמיה, שמקור ההנהגה הוא ע"י רצה"ע בחי' כתר, וע"כ נק' מדבר, והנה יש הפרש בין דבור ומדבר, לבחי' מאמר ואמירה, כי הדבור מורה על עיקר כח הדבור שהוא באדם כמו שתאמר אדם חי מדבר, ולא תאמר אדם חי אומר, והיינו כנ"ל שדבור הוא ג"כ לשון מנהיג וכמו ידבר עמים תחתינו תלים מ"ז, פרש"י לשון הנהגה, וכ"ז מורה על מקור כח הדבור, שממנו הנהגת הדבור, משא"כ האמירה הו"ע האותיות מצד עצמן, וגם אמירה שייך על מחשבה, ועוד זאת דבור מורה על ענין ודבר יש כמו על דבר הצפרדעים, ובדרז"ל דבר ולא חצי דבר, ועיין במא"א אות א' סעי' צ"ח בענין אמירה ואות ד' סעי' ד' בענין דבור מובן ג"כ שהדבור בחי' עליונה יותר מהאמירה, והנה עד"ז י"ל ההפרש בין עשרה מאמרות ובין עשה"ד והיינו כי ע"מ שרשן מחכ' ולכן מתחילים מבראשית בית הוא חכ', בחכ' יבנה בית וזשארז"ל בראשית נמי מאמר הוא שאינו אלא בחי' מאמר כמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו וכנודע בפי' מאין ליש שהיש נתהווה ונמשך רק מבחי' הארה בעלמא הנק' אין (ונק' מאמר וכן החכ' מאין תמצא) ונק' בריאה בורא קדושים כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו, אבל עשה"ד