נד

הגוף ע"י רוחניות המאכל דהיינו שמתחלה נתבשל בקיבה ונהפך המובחר לדם ונכנס לכבד דרך חצר הכבד והוא מברר יותר ושולח המובחר ללב ומהלב עולים אידים הנקיים אל המוח ומזה נעשה התקשרות הנשמה במוח ואח"כ יוצא החיות מהנשמה שבמוח לכל הגוף עד סופו, כן ע"י המצות שישראל עושים למטה בהיותן עולים למעלה ומתקשרים בו ית' נעשה התקשרות ית' למטה עם ישראל כמ"ש באתי לגני אחותי כלה, שלא זז מחבבה עד שקראה אחותי, אכלתי יערי עם דבשי היינו ק"ש ותפלה שתיתי ייני עם חלבי היינו תורה שנק' יין וחלב, וזהו קרבני לחמי כי בזמן בהמ"ק היו קרבנות שהיו מקריבים ומקשרים אותו ית' למטה אבל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה הנק' לחם לכו לחמו בלחמי וזהו קרבני לחמי שעי"ז נעשה כהיום התקשרו' כו' ד"א של הלכה, אך כל המצות צריכין בירור להעלותן אל הלב והמוח כמו שהמאכל נתברר בלב ועולה אל המוח כנ"ל, והיינו ע"י מס"נ שהיא האהבה מסותרת שבלב כל איש ישראל בירושה מאבותינו וע"י מס"נ שבלב עולה אל הלב והמוח דרך חצר הכבוד שהוא רקיע שעל ראשי החיות ממטלמ"ע (עמ"ש בפ' ואתחנן בד"ה שמע ישראל מענין זה), כי למעלה יש ג"כ בחי' הנק' לב ומוח (כדפי' בזהר פ' שלח דקס"א ע"ב ע"ש, ועמ"ש מזה בפ' שלח בד"ה ענין נסכים), ואח"כ נעשה המשכה מלמעלמ"ט להיות דירתו בתחתונים, וכן הצטרכות הגוף לבריאות גופו לעבודתו ית' עולה אל הלב, ואפילו כל מעשה בנ"א בעסק מו"מ יכול לבוא אל הלב כשיהי' כוונתו בשביל צדקה עי"ז נתברר ונתעלה הכל אל הלב, וזהו ברכי נפשי היינו העוסק תמיד בבחי' נפשות בתו' ובעבודה יכול להמשיך אלקות ע"י מס"נ שבלב כנ"ל, וכל קרבי ר"ל העוסק במו"מ יכול להמשיך אלקות ג"כ בבחי' קרבי שהוא הצדקה כי כמו קרביים שהיא הקיבה מבשל המאכל למטה, כן הצדקה מהפך ומעלה הכל לחיות העולמות הנק' לב, וז"ש גם את העולם נתן בלבם כו' שגם עניני העולם שהוא העסק נתן שיוכל לבוא אל הלב והוא ע"י צדקה כנ"ל, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה כו' מראש ועד סוף, כי עינינו רואות ששכל האדם וחיותו הוא מדצ"ח שכאשר לא יאכל האדם לא יהי' לו שכל והדצ"ח בעצמם אין להם שום שכל, ואין להבין זאת, אבל אלקים עשה זאת מבלי שימצא האדם מראש ועד סוף שלא ידע באמת מהו הראש ומהו הסוף, שדבר שנראה לסוף הוא הראש, כן הדבר בעניני עסק מו"מ שלכאו' בחי' נפש הנ"ל הוא הראש והעסק הוא הסוף ובאמת כשיעלה אל הלב יהי' לראש (ועמ"ש בפ' חוקת בד"ה אז ישיר ישראל בענין ובמשענותם), כי כמו שהשי"ת בעצמו הוא בלי גבול וסוף ולא שייך בו ראש וסוף, וכן הוא בבחי' העגולים שהם מקיפי' בהשוואה אחת מכל הצדדים, אך בבחי' יושר הממלא כמ"ש זאת קומתך דמתה לתמר, בזה יצדק שם ראש וסוף (וגם שם הוא בחי' נעוץ תחב"ס וסוב"ת כמ"ש מזה בד"ה אתם נצבים ע"ש ועמ"ש בפ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם) אבל לא בבחי' עגולים וכ"ש בו ית', כן מעשה האלקים אין למצוא בו ראש וסוף, וזהו ויהי קול, קול נק' המשכה כי הוא ממשיך המחשבה אל הדיבור, ובה' קולות דוקא נתנה התורה שהמשיך אלקותו בכלל אותיות התורה וצירופי' וסיפורי מעשיות שבכתב ושבע"פ ושבאגדות, ואף שנתגשמה בעניני מו"מ וסיפורי מעשיות, הוא מעשה אלקים ולא כמו עסקי מו"מ וסיפורי בנ"א אשר לא מעשה אלקים המה