מא

ועפ"ז יובן ג"כ הטעם דעליי' התורה ומצות ליכלל באלקות הוא ע"י התפלה, כי התפלה היא עליי' המל' והשבעה היכלות דבריאה העולי' על ידה כמבואר בזהר ס"פ פקודי בפי' ברוך רבויא כו' ע"ש. והנה בזה יובן מה דאיתא בפע"ח דתלמוד בבריאה היינו התגלות חכמת התורה מאיר בבריאה וההארה באה בבחי' ובורא חושך שאין מאיר האור בעצם להבין שורש ומקור חכמת התורה על בוריה כנ"ל, ועמ"ש ע"פ ולא ידע איש את קבורתו שער הנ' דבינה שאינו מושג כו', והנה בינה מקננא בבריאה א"כ שער הנ' אינו מושג וזהו שנק' בורא חושך, ומה דאיתא כי התלמוד הוא נה"י דאצי' היינו כי שורש ומקור ההתגלות הוא מחב"ד שבנה"י דאצילות משם בא ההתגלות ע"י נוק' דאצי' וע"י שערות בא ההתגלות תוך ז' היכלות דבריאה כנ"ל, וזהו ודלת ראשך כארגמן פי' דלת לשון דלות וגם אות ד' כי כשהמל' מקבלת מנה"י זהו אות ד' ע"ש ד' ספי' נהי"מ כו', ומזה נמשך ארגמן כנ"ל. ולכן הוא בחי' דל כי מקור ההמשכה רק מנה"י, משא"כ כשנמשך מעצמיו' ז"א כו' נעשה מן ד' ה', עמ"ש בפי' המגביהי לשבת היו"ד שבתוך הה"א כו', אך המקרא שרשה מחב"ד ממש דאצי' זה לא יוכל לבוא בהתגלות שום הארה מחב"ד ממש אפילו בבריאה כ"א דוקא בעולם עשייה בחי' מעשה המצות בלבד מנה"י שבחב"ד לבד וכנ"ל).