לט

שהם ג"כ נה"י ומאירי' בעשי' ותלמוד ג"כ מנה"י ומאיר רק בבריאה, ועוד דודאי יש חילוק גדול בין מקרא לברייתא שבתורה אין מבואר שום דין ע"ד פרטות כלל משא"כ הברייתא אדרבה מבארת המשנה א"כ יש בה פרטי דינים יותר מבמשנה. וצ"ל משום דתשב"כ הוא נה"י שבחב"ד דאצי' ולפיכך להיותו ממקום עליון מאד ע"כ לא נמשך הגלוי רק חיצוניו' נה"י וע"כ בא הכל בקיצור גדול, משא"כ ברייתות הם נה"י של תשבע"פ לכן נמשך ג"כ גלוי פנימי' נה"י וענין תלמוד היינו חב"ד שהוא גלוי הטעמים משא"כ ברייתא אין בה גלוי הטעמי' א"כ אינו חב"ד שבנה"י).

והנה הלכות נק' בשם עלמות כמארז"ל ועלמות אין מספר אלו הלכות, ועלמות הוא לשון בתולות כמו דרך גבר בעלמה וכתיב בתולות אחריה כו' מובאות לך. והענין כי בתולה היינו שעדיין לא הי' היחוד עמה, וכמ"ש בתולה ואיש לא ידעה והם נערות אסתר שהם שבעה היכלות דבריאה כמבואר בזהר ס"פ פקודי. אך להבין למה נק' כן ההלכות, אך הענין כי הנה יש שרשים בתלמוד ד"מ אוקי ממונא בחזקת מרא, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ועל שורש הזה בנויים כל הסברות והטעמי' על כל דין לומר שראובן נק' מרא קמא או ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, וזה מושג היטב בשכלנו הטעם ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, אך אם באנו לחקור ולפלפל על עצם הכלל מדוע אוקי ממונא בחזקת מרא, זה לא נוכל להשיג בשכלנו היטב, וכן בענין רשויות לשבת אחר שנגלה לנו השרשים שרה"י הוא כך ורה"ר הוא כך אז נחקור ונפלפל להבין טעמי המשנה, אבל המקור והשורש מדוע רה"י הוא כך דוקא ורה"ר כך. נמצא כי אף שהתלמוד הוא השגת טעמי המשניות מ"מ המקור והטעם של הדין אין יכול לבוא בהשגה להיות מושג בשכל ולכן נק' התלמוד עלמות כי הוא בהעלם ואין מושג החכמת התורה והטעם, וזהו בתולה ואיש לא ידעה שלא בא ההשגה בגילוי, וזהו כמו בתולה שעדיין לא קיבלה ההשפעה בתוכה ולא היה עדיין יחוד גמור. (ר"ל שאין נמשך גלוי הטעם מבחי' תשב"כ הנק' חתן אל בחי' התלמוד ותשבע"פ משא"כ במשנה וברייתא שנק' מלכות ופלגשי' נמשך היחוד כנ"ל והיינו משום שהטעמי' של הדינים נמשכי' מבחי' גבוה יותר בחי' חב"ד וזה לא יוכל להתגלות ממש משא"כ משנה שהוא חג"ת יכול להתגלות). והענין הוא כמו שדרך כלל בכל מצוה יש טעם נגלה ונסתר וכמ"ש תפוחי זהב במשכיות כסף, כמו כן גם ע"פ סוד יש ג"כ נגלה ונסתר (וכמ"ש בזהר בהעלותך נשמתא דאורייתא ונשמתא לנשמתא כו' ע"ש) כי מבואר באדרא ע"פ קוצותיו תלתלים שחורות כעורב שהוא בחי' שערות שחורות דז"א כו' מתאחדין ביה דכיין ומסאבן דאורייתא, ובתיקונים איתא ודלת ראשך כארגמן הם טעמי התורה והם בחי' שערות דנוקבא ובאמת לא סתרי אהדדי, כי הנה מוחין דז"א שהם שרשם משערות דא"א (היינו ממזל ונוצר ונקה מקבלי' או"א המוחין ומשפיעים אותן לז"א וגם קוצי דשערי דא"א עצמו מכה בעורף ז"א ועי"ז מחלק הדעת דז"א לב' מוחין חו"ג) אין יכולים לבוא בהתגלות טעם כלל אף ע"פ סוד רק בא ההתגלות ע"י שערות דז"א בהיכלות דז"א, וזהו קוצותיו תלתלים הנזכר בזהר שם שערות דז"א שבהם תולה דכיין ומסאבין היינו שזהו הגלוי טעמי התורה המתגלה בהיכלות דז"א (ועמ"ש