לב

לענין מצרים, והענין דהנה ידוע בפי' שמש ומגן הוי' אלקים דשם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק להעלים ולהסתיר על גילוי אור דשם הוי' כדי להיות בחי' יש ודבר כו', אך יש ק"כ צירופים אלקים שבחי' ע"ב צירופים הראשונים הם בקדושה עדיין רק מבחי' מ"ח צירופי' אחרוני' יורדים ומשתלשלים למטה מטה עד להחיות החיצונים שהם בחי' יש ודבר נפרד לגמרי לומר אני ואפסי עוד וזהו ונתתי מופתים בארץ חם שהם בחי' מ"ח צירופי' האחרונים שמהם מקבלים הקליפות הנק' בני חם שהם חמימות וגבורות קשות תאוות ורציחה כו', משא"כ בחי' ע"ב צירופי' הראשונים אעפ"י שנמשך מהן בחי' יש מ"מ אינו יש ונפרד גמור רק כענין וצבא השמים לך משתחוים ונק' המלאכים המקבלים מהם בני אלקים ולא בני חם. והנה מבואר בלק"ת פ' לך לך דהערלה נמשכת משם אלקים, והיינו כי הערלה היא בחי' קליפה המסתרת על [ה]ברית, שהוא ענין ברית והתקשרות לאלקות לכן העטרה בתמונת יו"ד בחי' ביטול והערלה הוא הסתר המכסה ומעלים לגמרי על בחי' זו ונלקח מש' אלקים המסתיר על ש' הוי', אך היינו מבחי' מ"ח צירופי' אחרונים דש' אלקים דוקא שהן הגורמים הסתר גמור, ומ"ח צירופים אחרונים נמשכים משני אותיות אחרונים דשם אלקים דהיינו י"ם כי מכל אות יש כ"ד צירופים כו', וזהו שנאמר במילה גלותי חרפת מצרים כי מצרים היינו מצר י"ם דהיינו מה שנשתלשל משני אותיות אחרונים דשם אלקים שהן בחי' בני חם שזה הוא בחי' הערלה ולכן על ידי המילה נאמר גלותי חרפת מצרים, ונמצא יצי"מ ומילה ענין א' הוא.

והנה במילה יש ב' בחי' הא' עור הערלה שכורתי' אותו לגמרי ומבדילים אותו מעל הברית, והב' עור הפריעה שאין כורתים אותו ונשאר על האבר רק צריך לפורעו עד שלא יהי' חופה על העטרה כו', והנה אם מ"ל ולא פרע ולא קרע אותו מעל העטרה כאילו לא מל, אך אעפ"י שכשהוא על העטרה הרי הוא כאילו לא מל מ"מ א"צ לכורתו לגמרי כעור הערלה, רק די במה שפורעי' אותו שלא יהי' חופה על העטרה כלל, והענין כי בקליפות יש ב' בחי' א' ג"ק הטמאות שהן רע גמור שמהן נמשך חיות כל דברים האסורים שא"א לבררן רק צריך לדחותן לגמרי, וזהו בחי' עור הערלה שלכך צריך לכורתו ולהבדילו לגמרי, הב' בחי' ק"נ שמעורב טו"ר ואפשר לבררו והן הדברים המותרים, אך כשאינו מברר רק בזוללי בשר כו' הרי הוא כאילו לא מל אבל כשמבררו נכלל בטוב לכן א"צ לכורתו לגמרי, וכן במילת ערלת הלב יש ב' בחי' היינו אתכפיא ואתהפכא, וזהו שנאמר ביהושע מול את בנ"י שנית דהיינו בחי' פריעה כמ"ש בפרקי דר"א הובא בילקוט שם ביהושע שמולים היו רק שלא פרעו כו', והיא הבחי' שנית במילה, דהיינו הבחי' ראשונה היא סור מרע גמור שהוא ענין כריתת הערלה, והבחי' השנית הוא אתהפכא תאוות היתר, ועי"ז יהי' בחי' שלישי' והוא גלוי העטרה, שהיא בחי' נקודת פנימית הלב שלמעלה מהשכל כמ"ש באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה הארת חסד עליון שלמעלה מהבינה והדעת כו' ע"ש, ובסידור ע"פ חרבות צורים בשער בהמ"ז ע"פ והקימותי את בריתי שהיא מבחי' ורב חסד אהבה רבה כו' ע"ש.