לא

(נת' כי סה"ע בירור הז' מדות שבהן הי' השבירה ע"י המשכת מוחי' בסה"ע, ובשבועות המשכת הכתר בחי' אין, כי כתר לשון שתיקה ול' סובב יונת אלם רחוקים, בעמדם תרפינה כנפיהם, אם רץ לבך שוב לאחד, אין עמידה אלא שתיקה, שמו"ע קול דממה דקה בא"י, והביטול נמשך ממזלייהו חזי חרדה גדולה נפלה עליהם זהו כתר לשון סובב).

ב) והנה בחי' כתר זה הוא בשבועות כי ספה"ע הוא התהפכות המדות שזהו בחי' רצוא כנ"ל והיינו ע"י המוחין הנמשכין בה ואח"כ בשבועות נמשך בחי' הכתר, וזהו ענין תספרו חמשים יום והרי אין סופרים רק מ"ט יום אלא לפי שבחי' כתר הוא בחי' שתיקה וביטול רק שנמשך ממילא, כי אחר הרצוא נמשך בחי' שוב, ועמ"ש במ"א ע"פ אני ישנה שזהו ענין פתחי לי כחודה של מחט דהיינו כל הבירור דסה"ע נק' כחודה של מחט לגבי גלוי בחי' כתר זה בנפש שבשבועות. אך כ"ז הוא בחי' כתר שבנבראים דהיינו בחי' השתיקה והביטול בעמדם תרפינה כנפיהם, אמנם כמ"כ יש בחי' זו למעלה וכמש"ל דכתר לשון שתיקה ולשון מקיף להיותו למעלה מהחכמה והמשכת בחי' הכתר תורה הוא בשבועות, וזהו ענין את ה' האמרת כי הנה יש להבין ענין גלוי כתר תורה בשבועות וכן תר"ך אותיות בעשה"ד הלא כתר הוא בחי' שתיקה שהוא הפך הגלוי אך שע"ז נאמר את ה' האמרת שעשית אותו להיות אומר שיומשך באותיות הדיבור, והיינו ע"י אתעדל"ת בבחי' כתר שמלמטה למעלה בחי' שתיקה וביטול שהקדימו נעשה לנשמע ועי"ז המשיכו מלמעלה ג"כ גלוי הכתר תורה בדיבור, וזהו עושי דברו שממשיכים הגלוי בבחי' דיבור ואז עי"ז לשמוע בקול דברו, והיינו פי' לשמוע ע"ד ה' האמירך שהוא בבחי' ביטול רק כעונה אחר האומר כו', שדיבור כזה בבחי' ביטול הוא כלי לגילוי בחי' כתר תורה, וכמו בשמו"ע אד' שפתי תפתח כו' שהוא נק' קול דממה [דקה] בחי' שתיקה כי אין הדיבור מצד עצמו, וזהו ענין ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע.

והנה זה שהקדימו נעשה הוא ענין בחדש השלישי לצאת כו', דהנה ידוע דניסן הוא ראשון לכל חדשי השנה ואייר נק' החדש השני כו' ותשרי חודש השביעי כו', אמנם מ"מ לא מצינו בפי' בתורה יחוס חדשים לצאת בנ"י מאמ"ץ, ועל ניסן כתיב בפ' בא ופ' משפטים חדש האביב בו יצאת ממצרים, וכן בחדש השני כתי' בפ' במדבר באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מאמ"ץ, והגם דלצאתם מאמ"ץ קאי אשנה השנית מ"מ פי' בזהר ר"פ במדבר (דקי"ז ע"ב) דלחדש השני בשנה השנית כולא חד שהוא בחי' שנית ליצ"מ שהבחי' ראשונה דיצ"מ הי' בניסן ע"ש, נמצא לפ"ז בחדש הג' שנז' בו ג"כ לצאת כו' מאמ"ץ היינו עוד בחי' ג' ליצ"מ, ולכן לא הוזכר עוד שאר החדשים ליצ"מ כי הגם שנק' חדש הרביעי או חדש החמישי היינו רביעי וחמישי מניסן אבל לא יוחסו ליצ"מ, כי יצ"מ הם ג' בחי' הנ"ל ניסן אייר סיון והיינו עד מ"ת שאז הוא גמר יצ"מ כמ"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"ץ. והענין דהנה ביהושע כתיב (סי' ה') מל את בנ"י שנית כו', ואחר המילה נאמר לו היום גלותי חרפת מצרים מעליכם, וצ"ל מהו הלשון שנית וגם מה שייכות במילה