יט

[ללקו"ת במדבר ביאור במדבר סיני] עיין בפע"ח שער י"ז פ"ב

עיין * בפע"ח שער י"ז פ"ב שכ' ב' לשונות, הא' שהנקודה היו"ד דמל' יורד למטה בבריאה כו', והוא מה שנאצל בה בסוד שורש, הב' מה שמ"כ אצלו בהיפוך כי הט' נקודות שהם בבחי' תוס' אלו הם יורדים לבריאה אך הנקודה עצמה אינה יכולה לירד וליפול בבריאה כו', והסכים שם יותר ללשון א', וכ"כ בסתימת בפע"ח שער א' פ"ז, וביאר שם שהנקודה עצמית שלה היא הכתר שבה והוא היורד למטה בבריאה בהיכל ק"ק כו', וכ"ה במ"ח מס' חצות רפ"ד ובשערי ציון, וכ"כ הרמ"ז בפ' יתרו דס"ז ע"ב שהנקודה העצמית שלה יורד ברגע חצות להיכל ק"ק דבריאה ותשלח פארותי' להחיות כל העולמות דבי"ע כו' ומבררת בירורים להעלות מ"ן בבוקר, וז"ש הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף הוא סוד רפ"ח בירורי' כו', וע' בזהר פנחס רמ"ט א' מענין ותתן טרף וכמ"ש במ"א על מאמר הזהר הנ"ל, אמנם במק"מ פ' אמור ד"צ ע"א על מש"ש בזהר בשעתא דכנס"י אתערת כו' נ"ב שרחל נותנת זמירות לקונה ועי"כ היא זוכה לעלות ביום כי אז מתעלים ט' נקודות שבבריאה כנזכר בדרוש הכולל עכ"ל, הרי הנ"ב שהוא מהרח"ו כידוע כ' שהט' נקודות יורדי' בבריאה כו', וע' בלקוטי הש"ס מהאריז"ל די"ז ע"ד וז"ל, דע מה שארז"ל לכי ומעטי את עצמך וגו' דע כי בחי' א' יורדת מאחורי העקב דנוק' דזעיר ומהבחי' זו נעשה פרצוף כנודע אצלינו, בסוד הכתוב ואני בתוך הגולה, וכמו שלמעלה מבחי' כתר העליון מתפשטים החמשה פרצופי' שהם א"א ואו"א וזו"נ, כך מן הפרצוף הזה מתפשט למטה בבי"ע, ולבחי' זו נא' לכי ומעטי א"ע, ודקדק לכי כי הבחי' זו היא המל' בהיות שהיא מן העקב אשר שם ההליכה מכתר וחכ' של זה הפרצוף הם הכלולים במל' דאצי' כי המל' דאצי' אינה יורדת למטה לעולם, וכל מה שאנו אומרי' שגלתה השכינה עם ישראל נא' על הבחי' הזו, ואפי' פרצוף זה אינו יורד כולו, כי בינה של זה הפרצוף מקננת בבריא', אבל הכתר אינו זז ממקומו, והו"ק של זה הפרצוף מקנני' ביצי', והוא שם בסוד הזעיר, ואמנם בחי' האחרונה של זה הפרצוף שהוא בסוד הנוק' מקננא בעשי', ובחי' זו היא שיורדת בקליפה, וסוף סוף היא מעצמית הנוק' דאצי' אמנם הוא כמו הצפורן שהוא מעצמי' אך אינו כמו הבשר ומכש"כ שאינו כמו העצם כו' מהרב ז"ל, עכ"ל. ומשמע שהוא מהאריז"ל עצמו ע"ש. הרי זה מבואר ג"כ לכאורה כמ"ש המ"כ שהנקודה עצמית שלה אינה יכולה לירד והוא מ"ש אבל הכתר אינו זז ממקומו, וגם מובן שזה מדבר בזמה"ג ואפ"ה כ' שבחי' כתר של המל' הזאת אינו זז ממקומו (וכ"מ בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ב במ"ש אך חלק העליון שבה שהוא הכתר א"א להסתלק כו', אך ז"א שהרי כ' ברדתה למטה כו'), מיהו י"ל דמ"ש בליקוטי הש"ס הוא ענין אחר כי הרי מבואר שם שזהו פי' וענין מ"ש ואני בתוך הגולה ופסוק זה פי' בזהר בפ' בראשית ד"ו ע"ב וכורסייא קדישא נפילת הה"ד ואני בתוך הגולה ההיא דרגא דאקרי אני היא בתוך הגולה, וכ' שם הרמ"ז וכורסייא קדישא נפילת הם ט"ס ראשונות דנוק' דז"א דאצי' שנתלבשו בקליפות כנז' בדרוש הקליפות היא דרגא דאקרי אני הוא בתוך הגולה היינו ט"ס שלה, והנה ענין זה מבואר בע"ח שמ"ח פ"ג, ושער מיעוט הירח פ"ב ומשמע דהוא ענין בפ"ע מענין ירידת הכתר שלה לבריאה בחצות