יז

במדבר סיני

במדבר סיני באהל מועד, למשפחותם שיצאו משבעים נפש, משה ואהרן מעלים ומנשאים כנס"י, ירידת הנשמה בגוף היא צורך עלייה, יפה שעה אחת כו' לאשתאבא בגופא דמלכא, דהיינו ע"י עסק התורה כמ"ש לקמן ספ"ב (ה' אצילות שבעשייה גבוה מבריאה שבבריאה, ע'). אך איך ובמה תגדל מעלת התשובה ומע"ט כ"כ, הנה הוא ע"י במדבר סיני ובאהל מועד, בחי' מדבר הוא מ"ש ומדברך נאוה, לשון דבור רק שהוא בתוספות מם פתוחה לפי שבהתלבשות דבר ה' בבי"ע יש פתח ומבוא לחיצונים לינק, וכן ג"כ בנפש האדם שהניצוץ אלקי הוא במאסר גוף הגשמי, וצ"ל עלייה זו ג"כ ע"י דבור התפלה שבבחי' צמאון כארץ מדבר וציה כו', והיינו ע"י שישים האדם אל לבו שאפילו כל העולמות עליונים הם בבחי' מדבר ושממון לגבי הקב"ה, ולזאת תכלה אליו נפש כל חי לבוא לבחי' גילוי ראו עתה כי אני אני הוא, ומבחי' מדבר וצמאון זה נתעורר שנאה על המדות הרעות וזהו מדבר סיני שירדה שנאה על הרע.

ב) והוא בתפלה עד ברכת אהבת עולם אהבתנו שהיא בחי' המשכה מלמעלה למטה (ה', מבחי' כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, ע') ונק' אהל מועד, מלשון ונועדתי לך שמה, אותיות ונודעתי, שהוא לשון התקשרות והתחברות מלשון והאדם ידע כו'. והמשכה זו היינו ע"י בחי' אהל, ובצל ידי כסיתיך בחי' צל ולא אורה נגלית ורמ"ח פקודין (ה', ובמא"א א' מ"ד מועד גי' ק"ך צירופי אלקים, אהל מועד גימט' יוסף, אשר יוסף י"ל ההמשכה בפנימיות שיהי' גדול ה' מכל ק"ך צירופי אלקים כמ"ש בת"א ד"ה מזוזה מימין וז"ש לעיל שענין התשו' ומע"ט הוא ע"י בחי' במדבר סיני באהל מועד, ע').

ג) וב' בחי' אלו נעשו ע"י משה ואהרן, כי משה דעת לידע את ד' שהוא חיי החיים, וממשיך והאדם ידע, שוד"מ, הענין ראו עתה כי אני אני הוא, יהי כבוד, ואהרן שודמ"ט, בהעלותך את הנרות. אך א"א לבחי' אלו עד צאת הנפש מלבושי נוגה, עד שיפריד מקודם חולאת הרע שמג"ק, וה"ע יצ"מ, וזהו באחד לחדש השני בשנה השנית לצאת בנ"י מאמ"צ, דהיינו בחי' שנית ביצ"מ אחר שיהי' סו"מ בתכלית יהי' צאת מלבושי נוגה.

ד) וזהו שאו את ראש, אין קורין אבות אלא לשלשה, אהוי"ר ורחמים, והרחמנות היא נמשכה מן הדעת. והנה מדת רחמנות של יעקב לעורר רחמים רבים אפילו על עולמות עליונים, וי"ב שבטים היינו מה שממדת רחמנות של יעקב נמשך רחמנות על מים תחתונים בוכים, ולמטה זהו הרחמנות על הניצוץ אלקות שירד מטה מטה, ואח"כ ע' נפש הרחמנות לא על הירידה למטה כ"א על שנתלבשה בגוף החומרי.