טז

במדבר סיני

במדבר סיני, למשפחותם, להעלותם לבחי' ע' נפש, תפקדו אתה ואהרן שבחי' משה שוד"מ ואהרן שודמ"ט הם המעלים ומנשאים בחי' כנס"י כמ"ש בד"ה אלה מסעי דרוש השני ושם פ"א דפ"ח ע"ד, וכל המסעות היו ע"י משה ואהרן דוקא כי משה הוא בחי' יחו"ע מלשון כי מן המים משיתיהו כו' שתמיד נלדה ונמשך המשכה והארה כו', יעלה ויגיע לבחי' ואהבת בשני יצריך כו', ושם פ"ג ולמסעות אלו הי' צ"ל ג"כ בחי' אהרן כי אהרן אותיות נראה. ואפ"ל משה ואהרן הם חו"ב כו'.

וביאור הענין הנה ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב היא צורך עלייה, והנה ארז"ל דע מאין באת, פי' מאין הוא ג"ע העליון והולכת לקבל שכרה לבחי' אן שהוא ג"ע התחתון (וע' בד"ה לריח שמניך דרוש השני סעיף ב' פי' מאין באת מבחי' והחכמה מאין תמצא, ולאן אתה הולך לעה"ז ועי"ז יעורר רחמים רבים, ועמ"ש סד"ה וילך ראובן ס"פ בחקתי), כי הירידה לצורך עלייה לאשתאבא בגופא דמלכא, והאצילות שבפנימית העשייה ונמשך בג"ע התחתון ע"י קיום המצות כמ"ש לקמן פ' שלח סד"ה ועתה יגדל נא כח, גבוה לאין קץ יותר מהבחינה היותר גדולה של הבריאה מצד עצמה שזהו ענין מאין באת ג"ע העליון שהוא בבריאה.

אך איך ובמה תגדל מעלת התשובה ומעשים טובים כ"כ, הנה הוא ע"י ב' בחי' במדבר סיני ובאהל מועד, בחי' מדבר הוא מ"ש ומדברך נאוה, כי הנה מדבר הוא לשון דבור רק שהוא בתוספת מם פתוחה, לפי שבהתלבשות דבר ה' בבי"ע יש פתח ומבוא לחיצונים לינק, גם נק' מדבר כארץ מדבר וציה, וצ"ל עלייה זו ג"כ ע"י דבור התפלה שבבחי' צמאון כארץ ציה ועיף, וכך ישים האדם אל לבו שאפילו כל העולמות עליונים מריש כל דרגין כו' הם בחי' מדבר ושממון לגבי הקב"ה כו' ולזאת תכלה אליו נפש כל חי כו', ראו עתה כי אני אני הוא, שלעתיד יהי' בחי' ראייה, רעבים גם צמאים ויצעקו שמבחינת הצמאון נולד הצעקה בשומו ללבו כו', וזהו במדבר סיני שמבחי' מדבר וצמאון זה ירדה שנאה על הרע כו'.