יג

(ובזה יובן ענין תיקון חצות כי אז מתחיל עליי' המל' בבחי' מדבר וצמאון למען יזמרך וכו', ולכן צריך לבכות על ירידה זו וגלות השכינה שהוצרך לירד ולהתלבש בחיצוני' בבחי' מלחמה ונותן מקום לשונאו שיגביר כו' עת אשר שלט כו', ועי"ז מוסיף כח למעלה להיות עליי' המל' וגם ממשיך לה תענוג עליון ע"י עסק התורה שאחר חצות, וכמבואר בפע"ח, עד שבתפלת השחר אח"כ היא עולה באצי' ממש, וכן בנפש האדם ג"כ אז שעת הכושר להתבונן בגדולת ה' להמשיך גילוי יחוד א"ס ב"ה בנפשו וכנודע).

(ד) והנה אחר שביררה הניצוצי' בבי"ע והיא עולה בבחי' גבו' וצמאון שז"ס מדבר כנ"ל (אות ג') אז אח"כ הוא המשכת מ"ד להמתיק גבורו' דמ"ן, וה"ע יחוד זו"נ וכמ"ש כל צמא לכו למים שהוא בחי' מ"ד הממתיק הגבו' וצמאון דמ"ן, וזהו בחי' אהל מועד שהוא בחי' היחוד של הז"א עם הנוק' שהוא בהיכל האהבה, וזהו שרש ענין הנז"ל בתורה דברכת אהבת עולם הוא בחי' אהל מועד כי ברכת אה"ע הוא היכל האהבה ושם סוד החיבוק, וזהו ענין וימינו תחבקני הנז' בתורה אות ולמטה באדם ה"ע קיום התומ"צ כמבואר שם הטעם דהוא בחי' חיבוק וזהו ענין מ"ש וישק יעקב לרחל (וע' פע"ח דהחיבוק בהיכל אהבה אה"ע וק"ש ונשיקין בהיכל הרצון אמת ויציב והיחוד בהיכל ק"ק בשמו"ע, ונ' דאהל מועד בחי' אהל מקיף אח"כ נמשך בחי' הטפה פנימי', וזהו מועד ונועדתי והאדם ידע, וה"ע שים שלום, וכמו עד"מ תחלה חופה ואח"כ היחוד, כמ"ש במ"א ענין סוכות חופה ושמ"ע יחוד), שבחי' יעקב נשפל ונמשך בהיכל ק"ק להשפיע המ"ד כו', וזהו ענין אהל מועד מלשון ונועדתי שהוא הצירוף של ונודעתי שהוא בחי' הדעת כדכתי' והאדם ידע שממנו נמשך ההשפעה ע"י בחי' היסוד (וכנודע בכוונת הלולב) כי ביסוד ז"א מלובש יסוד דאבא שבו מוחין דאבא ודא"א וע"י שהוא בחי' התלבשות וגילוי התענוג עליון מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים (וגם אפ"ל פי' בתענוגים ב' תענוגים כי המתקת המ"ן הוא שהגבורות נהפכו לחסדים כמ"ש ע"פ הזהר ר"פ תזריע אתתא מיומא דאתעברת כו', וזהו מה טוב ומה נעים שבת אחים, טוב הוא חסדים דמ"ד ונעים גבורות דמ"ן כשנמתקים, וכמשל מאכל מתוק בטבעו ומאכל ערב דהיינו דבר חריף כשנמתק), ולמטה בנפש ה"ע שמחה של מצוה שהשמחה הוא בחי' גילוי בנפש מבחי' עונג ושמחת ה', וזהו שרש ענין לאשתאבא בגופא דמלכא שלמעלה מהג"ע שהג"ע רק זיו כו', אבל ע"י ירידת הנשמה הנה העלי' היא כשהמל' עולה מבי"ע בבחי' מ"ן מתעלים ג"כ נשמות הצדיקים ונכללים בבחי' מ"ן, ואח"כ נמשך בהם ג"כ המ"ד מיסוד ז"א וזהו בחי' לאשתאבא בגופא כו' והיינו דוקא ע"י התומ"צ כי טפת מ"ד נמשכת מה"ח שמהם נמשך כל הרמ"ח מ"ע כנודע וגם הטפת אבא נמשכת מכל הרמ"ח אברי' שמהם נמשכים הרמ"ח מ"ע.

(ה) וזהו ג"כ שרש ענין הנז' בתורה דבחי' המשכה זו דאהל מועד הוא ע"י משה והעלא' דבחי' מדבר סיני הוא ע"י אהרן, שמשה הוא שושבינא דמלכא, פי' שמשה הוא יסוד אבא לכך הוא השושבינא המוריד את החתן שהוא ז"א ו"ק דאצי' שירד ויתלבש ברמ"ח מ"ע גשמיי' שהוא בחי' ירידה