יב

העליון מקבל מבחי' בינה כנז' בזהר תרומה דקכ"ז בענין אפריון ואפרסמון, ולהרמ"ז שם נק' ג"ע העליון נועם ה' ששם סוד האפרסמון והיינו הארת בינה שהיא בחי' מ' סתומה וס', ע' ביאור זה בביאור ע"פ ואלה המשפטים, וע' בענין תרעין דג"ע אסתימו בביאור ע"פ הנה בריתי אתך כו' שנדפס בסידור דבארדיצוב, דיובן דבחי' ותתן טרף היינו חיצוני' המל' שיורד בבי"ע, וצ"ע דלעיל נת' ט"ס יורדין מיהו הם חיצוני לגבי הכתר, והא דמבואר לעיל דג"ע נק' ג"כ מדבר לק"מ דהא מבואר דאפי' כל העולמות היותר עליונים נק' מדבר לגבי א"ס ב"ה ואפי' בחי' דלא ישב אדם שם נק' מדבר רק שהפי' הוא שהם בחי' שממה אצלו ית' כי ואתה מחי' את כולם ואפס זולתו ממש, אבל לא שיניקת החיצונים ח"ו מג"ע דאדרבה תרעין דג"ע אסתימו), וזהו מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן כו' הוא הרפ"ח שנבררים שעולים בהעלאת מ"ן כדמיון העשן כמ"ש במ"א.

(ג) ועוד זאת הטעם שנק' מדבר, כי הנה הטעם שאין המדבר מגדל צמחים הוא מפני תוקף חום השמש שבו, וענין משל זה דתוקף החום הוא מרמז לבחי' עליי' המל' מבי"ע לאצי' שהוא בחי' גבורות וצמאון, כמ"ש למען יזמרך כבוד כו' קארי תדיר ולא שכיך, וע"ז נאמר אל תחרש ואל תשקוט אל כו', וזהו ענין תוקף החום ותגבורת האהבה, וכנז' בזוהר פ' בלק דקצ"א ע"פ שחורה אני ונאוה, מגו דחיקו דרחימו כו' אזעירת גרמה כו' והיינו שכל הפרצוף שלה שהיתה בבי"ע נעשי' רק נקודה א' באצי' והוא בחי' הביטול בתכלית כמבואר באריכות בביאורי הזהר שם בפ' בלק, ונקודה זו הוא בחי' כתר דמל' שנשאר באצי' תמיד, וגם הט"ס שירדו בבי"ע עולים בגבו' וצמאון באצי' וזה נמשך להם מבחי' הכתר שבאצי' תמיד, ואז נעשי' נקודה תחת יסוד והיא בחי' נקודת הכתר כנ"ל, וזהו ענין במדבר כי בחי' זו דכתר הוא הרצון שלמעלה מהחכמה ליכלל במאצילה, והוא כמשל המדבר שאין בו שום צמיחה רק בחי' דומם ממש בחי' העפר מחמת תוקף החום כך הוא ענין תוקף ביטול זה ורצון זה עד שהיא בבחי' דומם לגבי מאצילה נקודה א' כו' אזעירת גרמה, וזהו ומדברך נאוה פי' זו העלי' דמל' שעולה מבי"ע בבחי' גבורות שאז נק' מדבר לשון דיבור למען יזמרך כבוד כו' הוא נאוה שכך הי' כוונת המאציל ית' בתחלה שתרד לבי"ע בכדי שתתעלה אח"כ והירידה צורך עלי', וכנז"ל בענין הוציאוה ותשרף כו', וע"ז אמר דהע"ה שהי' מרכבה למדת מל' ואמר כנגד מדתו, צמאה לך נפשי הוא המל' מתי אבוא ואראה שתתעלה באצי' כו', והנה כמו שיש בחי' זו למעלה במדת מל' שהוא מקור נשמות ישראל שיורדת בבי"ע והירידה צורך עלי' לברר ולהעלות כו', כך הוא בנפש האדם שהוא ניצוץ פרטי הנמשך ממדת מל' שמתלבש בגוף ונה"ב דוגמת גלות השכינה (משא"כ בזמן בהמ"ק לא הי' הנה"ב מסתיר כ"כ כיון שלמעלה הי' בחי' ידבר עמים כו' כנז"ל) בכדי לברר הנה"ב, ועיקר הבירור בשעת התפלה שאז עולה בבחי' מדבר וצמאון והוא הבחי' צעקה שנת"ל בתורה שזהו בחי' מדבר כדכתיב תעו במדבר כו' צמאים וכו' ויצעקו וכו' ליכלל באורו ית', וזהו מדבר סיני שירדה שנאה לעוכומ"ז, והוא ענין הבירורים שהרע נברר מהטוב בין למעלה ע"י המל' שמבררת כנ"ל ובין בנפש האדם ע"י התפלה.