י

בגדולת הבורא ית', אזי נופלים לו מחשבות זרות המטרידים ומבלבלים אותו מה שלא היו נופלים לו כלל בכל היום כולו. והענין דדוקא מצד שבשעת התפלה הוא שעת הבירור להפריד הרע מהטוב ולדחותו, ולכן מתאמץ גם הוא להתדבק בתכלית בהטוב ואינו רוצה להפרד מהטוב כי כל חיותו מהטוב ומצד עצמו אין לו חיות וקיום כנודע, משא"כ בכל היום כולו שלא בשעת הבירור שאזי הוא מעורב עם הטוב הנה הוא שקוט ונח על מקומו, וכך יובן למעלה כשהמל' יורדת לברר הרפ"ח אז גם כללות ק"נ רוצה לעלות כו', וכנז' בפע"ח שער י"ח פ"ג בכוונות הרחיצה דחמין בע"ש שהוא בחי' שלהובא דאשא הנמשך מלמעלה לדחות הק"נ שלא תעלה כו', וז"ש אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו דהיינו שלא יתעלו רק הניצוצי קדושה לבדם שהובררו ולא הרע כו', ולכן אין ראוי שיפול לב האדם בקרבו ממה שנופלי' לו מ"ז בתפלה לומר שתפלתו אינו כלום דהא כך הוא המדה גם בענין הבירורים למעלה רק שיש לו לדחותם ולהסיח דעתו מהם וזהו כענין שלהובא דאשא הנ"ל).

(ב) והנה בעליי' המל' מבי"ע לאצי' ע"ז נאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן, כי כשיורדת בבי"ע לברר נקראת מדבר, בתוספת מ"ם פתוחה, והוא מפני שמצד התלבשותה בבי"ע לברר יכולים החיצונים לינק ממנה כיון שהיא מתלבשת שם בבחי' ההתלבשות ממש, וכמאמר חז"ל גלו לאדום שכינה עמהם שגלות השכינה הוא ענין התלבשותה בע' שרים, משא"כ בזמן שבהמ"ק הי' קיים אז נקראת היא ידבר עמים תחתינו שהוא בחי' ממשלה כדכתי' ומלכותו בכל משלה, והענין דאז לא היתה יורדת לבי"ע כלל אלא היתה תמיד באצי', וזהו ענין דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא בבחי' יחוד פב"פ עם ז"א באצי', אך לפ"ז צ"ל לכאורה דא"כ איך היו מתבררים הרפ"ח ניצוצי' שנפלו מכבר בשבירה לבי"ע, שהם מתבררים ע"י המל' כמש"ל בפי' ותתן טרף וא"כ כיון שאז לא היתה המל' יורדת כלל בבי"ע א"כ איך היו מתבררים. אך הענין דאע"פ שאז לא היתה יורדת כלל בבי"ע מ"מ היו מתבררים הניצוצים מחמת היחוד זו"נ שהי' באצי' פב"פ שאז מחמת רוב גילוי האור באצי' ממילא היו מתבררים הניצוצים ונכללים בהמל' כנר בפני אבוקה מעוצם הגילוי כו', ודוקא עתה בזמן הגלות (שאין הגילוי כמו אז) היא נצרכת לירד בבי"ע לבררם, וזהו שרש ענין ההפרש בין ידבר למדבר שכשהיא מיוחדת במאצילה באצי' ובירור הניצוצות הוא ממילא דהיינו שמתבטלים מעוצם הגילוי זהו פי' ידבר עמים תחתינו לשון ממשלה שהם מתבטלים ממילא, משא"כ כשמוכרחת בבי"ע לבררם נקרא מדבר בתוספת מ' פתוחה.

וביאור הענין מבואר אצלינו במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' ויצא (דקמ"ח ע"א) ע"פ קומה ה' למנוחתיך, דזהו ההפרש בין המשכן שהי' במדבר לבית עולמים (וכן משכן שילה) שנק' מנוחה, לפי שענין בירור הניצוצות ישנו בב' בחי', הא' כמ"ש ותתן טרף כו' שהוא לשון מלחמה, עד"מ המלך יוצא לקראת שונאו באשר הוא שם ונלחם עמו עד שמכניעו, וכך הוא ענין ירידת המל' בבי"ע לברר שהוא בחי' היציאה למקום השונא באשר הוא שם להכניעו, ולכן הי' המשכן במדבר שהוא מקום יניקות החיצונים ודוקא לשם נמשך הגילוי