ד

(ד) וזהו ענין ספירות העומר, (ע"ל ס"ב שזהו בחינת נודע בשערים, ואח"כ בשבועות שאו שערים הנ"ל מ"ט שע"ב, ראשיכם, שאו את ראש, ויבא מה"כ ע"ל ס"א) שעי"ז אח"כ בשבועות התגלות רצון העליון (ע' סד"ה וספרתם לכם שבפ' אמור) והיינו ע"י אהל מועד, ונועדתי לך שמה, ותחלה ונודעתי, נודע בשערים, אך א"א להמשיך כ"א ע"י בחי' אהל (ע' בד"ה במדבר סיני דרוש השני פ"ב ובד"ה תורה צוה פ"ג בענין חופה, ובד"ה לסוסתי, השני), והיינו מ"ש אחזתיו כו' אל בית אמי ואל חדר הורתי, תשב"כ ותשבע"פ (ע' בד"ה ביום השמע"צ כנישין, ור"ל שאחר שמצאתי את שאהבה נפשי, ע"ד ובקשתם משם ומצאת את ה' אלקיך, והיינו ע"י רעו"ד בחי' שאו כו' לגלגלתם גם ע"ד אמצאך בחוץ אשקך, אח"כ כדי שיהיה קיום לדבר הוא ע"י עסק התורה וזהו אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו כו' וכן נאמר אמצאך בחוץ אשקך אנהגך אביאך אל בית אמי, כמ"ש במ"א וזהו במדבר סיני באהל מועד שאו כו' לגלגלתם, ומדבר לשון ומדברך נאוה דבור ועסק התורה כו' וגם שבחי' שאו לגלגלתם נמשך ג"כ ע"י אהל מועד כמ"ש בד"ה וישב יעקב שנמשך להם בחי' רעותא דלבא מגלוי אא"ס ב"ה בהיכל קה"ק כמ"ש בסש"ב פנ"ב נ"ג ומזה נמשך להיות בטל רצונך וזהו ואין אנו יכולים כו' ולהשתחוות ע' בד"ה חנכת הבית לדוד, דרוש הראשון גם קדה"ק זהו כח"ב ומשם נמשך הרצון והיינו פי' רעדכ"ר וע' סד"ה אני ישנה בענין שראשי נמלא טל.

(ב) עיין מענין אית רצון לעילא בד"ה ויקהל משה גבי וזהו ענין שבת שבתון, והמכוון שאז מאיר כתר דא"א בכתר דז"א, ובד"ה וישב יעקב מענין רעותא דלבא, ובד"ה מי מנה, פ"ב ובפ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים, ובד"ה ראה ריח בני גבי מפני שמתבונן בגדולת א"ס ב"ה בעצמו ור"ל ע"ד דעת עליון שממשיך מהכתר כו' ובפ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, גבי ויובן זה בעבודת ה' כו' משא"כ כשהאהבה באה כו' ובד"ה חכלילי עיניים, ובד"ה צאינה וראינה דרוש השני פ"ד בענין עשה רצונו כו' בטל רצונך כו', והנה ע"י הארת רצון דלעילא בנפשו זהו ענין נעשה אדם בצלמנו, נעשה ל' רבים שאדה"ר הוו כליל מעילאין ותתאין בזהר ר"פ במדבר היינו מג"ר כח"ב ומז"ת כו' ואח"כ ע"י החטא כו' ואח"כ ע"י האבות עד מרבע"ה דור שביעי לאברהם, כמו בשבת גלוי ג"ר כו' וגם פסקה זוהמתן ע"י מ"ת, לכן האיר בהם בחי' מזליה ע"ד ומעין אדה"ר נעשה אדם כו', וגם כמ"ש בד"ה ויקהל משה שע"י התורה מאיר רצון העליון ברצון התחתון כו' ע"ש דקט"ז ע"א גבי והנה ע"י התורה ממשיכים ג"כ רצון העליון שיתלבש ברצון התחתון כי התורה נמשכה מבחי' רצון העליון כו' רק שנתלבשה למטה בבחי' המדות כו' ע"ש וא"כ כ"ש בשעת מתן תורה ממש האיר רצון העליון אנכי מי שאנכי להיות אלקיך ממש והיינו ע"י ש' הוי'.

(ג) ומ"ש וזהו אשר הוצאתיך מאמ"צ כו' כי שאר כל עניני השגות הם עדיין בבחי' מצר וגבול, זהו כמ"ש בד"ה אלה מסעי, דרוש השני ספ"ג, והנה עיקר ותכלית נסיעתם במדבר היה לצאת מבחינת מצרים בחי' מיצר וגבול שאפילו ג"ע העליון הוא בחי' גבול ומיצר בחי' השגה כו' עיין באג"ה סי'