רפה

בשכל מדה היא בפ"ע אין זה כלל אתר שלים שיהי' השראה משלימותא דכולא כו', ולכן בתיקון ע"י ההתכללות בבחי' פרצוף אדם העליון נמשך השראת אור א"ס משלימותא דכולא מה שאין כן בעולם התהו, וזהו מעלה יתירה ועצומה דבחי' אדם שבתיקון על עולם התהו (וז"ש ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך כו' וכמו שמצינו במ"ת ויחן ישראל באחדות אז ניתנה תורה ועמ"ש סד"ה שנייך כעדר הרחלים, ועמ"ש בפ' נח בד"ה ויאמר ה' הן עם אחד כו' שבמקום ההתכללות שבקדושה ממשיכים האור מבחי' עקודים בכלי אחד וזהו בחי' שלימותא דכולא שלמעלה מהתהו, כי עולם התהו הוא מבחי' נקודים ועולם העקודים בחי' טעמים ובענין טנת"א הטעמים בכתר ונקודות בחכמה כו' וכמ"ש במ"א).

ג) והנה אחר ששוכן בבחי' תיקון הארת אא"ס שלמעלה מע"ס עי"ז יכולים אח"כ ליכלל המדות והספי' בבחי' ביטול במציאות ממש יותר מקודם שהי' ההתכללות רק מחמת חלישת התגלות האור רך כקנה כו' אבל לא בחי' עצמיות הביטול ממש, אכן בהגלות נגלות עליהם גילוי אור א"ס שלימותא דכולא אשר כל המדות כאין נגדו, כי כשמו כן הוא שאינו בבחי' מדה ח"ו אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד מקור המדות, ואזי המדות היו לאחדים ובטלים ממש כנר בפני אבוקה באורו ית' המאיר להם ואין תופסים מקום כלל, וזהו ענין עושה שלום במרומיו בין שר של מים ושר של אש וכמ"ש באגה"ק ע"פ והי' מעשה הצדקה שלום כו' ע"ש, והתכללות זו הוא ביטול אמיתי ממש שלמעלה מבחי' הביטול דרך כקנה כו', עד שאפי' כשהמדות היו בריבוי האור היו בטלים ומתכללי' וכמו בעולם העקודים שודאי הי' שם ריבוי האור מבנקודים ואעפי"כ לא הי' שם שבה"כ ח"ו, והיינו מחמת קרבתן לאור א"ס שעי"ז הם בבחי' ביטול אמיתי כו' והתכללות אמיתי עד שעקודים בכלי א' ומבחי' ביטול זה נמשך אח"כ בעולם התיקון ג"כ ע"י השראת אור א"ס הנמשך בעולם התיקון שעי"ז נמשך בהם הביטול האמיתי כו' (ועמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו בענין שבת תתאה שהוא עליית בי"ע באצי' ביטול היש ושבת עילא' הוא עד"ז באצי' ג"כ בחי' ביטול אמיתי בבחי' אין מקור החכ' כו' והיינו ג"כ כמ"ש כאן שע"י התגלות אור א"ס בעולם התיקון נמשך ביטול עליון יותר כו') והיינו ענין מלגאו איהו שם מה דאיהו אורח אצי' ושקיו כו' היינו השראת אור א"ס ששורה בשם מה דחכ' מבחי' שלימותא דכולא אשר כל אורות ומדות מתבטלים במציאות נגד התגלות אור א"ס ולכן איהו אורח אצי' שמקשר ומחבר לכל אורות וספירות דאצי' שיהיו מתחברים בהתכללות גמור ואמיתי (ואפשר שזהו ענין מ"ש בליקוטי הש"ס מהאריז"ל בפי' הבאת שלום בין אדם לחבירו, דהיינו אסתכלותא אנפין באנפין בין האדם לחבירו שהוא האריך בזעיר. והענין כי לגבי א"א נק' המדות דאצי' ז"א כי קטן יעקב אבל ארך אפים וגדל חסד היינו שהמדות הן בלי גבול וכמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה וסד"ה בכ"ה בכסלו, וזהו ג"כ ענין ההפרש בין גדולה לחסד וכמ"ש במ"א, ונמצא בכתר עליון המדות הן בבחי' גדולה ותוקף ואעפ"כ הן בהתכללות בתכלית והיינו מעוצם הביטול לגבי א"ס ב"ה וכנ"ל בענין עקודים וזהו כתר עליון כו' מלגיו איהו שם מ"ה כו' וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ מי מנה