רעו

אבל גבי משה שנא' פא"פ היינו גילוי הפנים של הת"ת עצמו שהוא ע"ד מוציא חמה מנרתקה כו'. והרמ"ז פ' ואתחנן דרס"א ע"א בד"ה פב"פ כ' פי' פנים שלמעלה דהיינו תרין תפוחין בפנים דעת זעיר דאסהיד באנפוי ור"ל שהפנים העליוני' נתלבשו בפנים דזעיר לדבר עם ישראל אבל במשה כתיב פא"פ דהיינו שנשמת משה שרשה בדעת זה העליון ושם הי' נמשך לו הפנים דאמת כו' עכ"ל. א"כ עד"ז יתפרש ישא ה' פניו פי' יסלק ויגביה הפנים דא"א המלובש בפנים דז"א שאזי הוא ההמשכה רק עפ"י התו' והרי ע"פ התו' אין יסורין בלא עון כו', לכן כאשר ע"י התפלה נצרך להמשיך מהרצון שלמעלה מהחו"ב זהו ישא ה' פניו וזהו יומשך אליך ממש. וזהו מעלת הברכה דישא שגבוה מבחי' יאר כי יאר היינו ע"י התורה והרי בתורה נא' והי' אם שמוע תשמעו כו' ברוך אתה כו', אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולכן לזה נצרך הברכה דישא ה' פניו אליך ע"י התפלה סלח לנו אבינו כי חטאנו. והנה ענין מס"נ הנ"ל נק' לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת, וזהו ענין יש קונה עולמו בשעה א' שהוא ע"י התשובה שהוא בינה עילאה ולכן שפיר ישא ה' פניו דאע"ג שנא' אשר לא ישא פנים אך כיון שעלו ע"י התשוב' לבחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי א"כ איך לא אשא פנים כבי' כי כיון שהם בבחי' אי' עילא' א"כ מחוייב להם הכבוד הראוי עד"מ להבדיל כו' לבחי' אם, ואף שלא שייך בחי' זו למע' עכ"ז דברה תורה כי דמאחר שקראה אמי א"כ בכלל זה הוא ג"כ שישא ה' פניו כו', והיינו לרומם ולהעלו' לבחי' אור פנים דא"א ששם מקור הסליחה והוא המאיר באי' עילאה. והנה בחי' זו זהו"ע בחד' השביעי שאז מאיר בחי' זו דאי' עילא' ולכן אז זמן הסליחה והמחילה כו', וזהו אם רחץ כו' תבא אם ותקנח כו' ר"ל ע"י התשובה שיזכו לבחי' שקראה אמי ממילא יתרחץ כל הלכלוכי' כו', ולכן ברכת כהנים אומרים בתפלה כי הברכה מצד עצמה אין בה כח זה כי זה רק כח התפלה אבל ב"כ שהיא בתפלה יש בה הכח לברך שיהי' קיבול התפלה בבחי' ישא ה' פניו כו', אך כלי המחזיק ברכה זו הו"ע השלום שהוא ההתכללות בזה דוקא שורה הברכה, כי אפילו חבור עצבים אפרים הנח לו, הרי אף לעוברי רצונו ע"י החיבור וההתכללות נמשך הברכה אלא שזהו בחיצוני' וגשמי', ועמ"ש מזה בת"א פ' נח בד"ה הן האדם הי' כו', וא"כ עאכו"כ לעושי רצונו כדי שיומשך הברכה העליונה בפנימי' ובחיצוני' וזהו ע"י השלום כו' ולכן אומרים ברכת כהנים אחר ברכת הודאה ואומרים אחריה שים שלום כו'.