רלו¹

והנה , זהו ענין נסיעת המשכן במדבר העמי' דרך כלל, אבל בדרך פרט הרי התורה ניתנה לכאו"א מישראל ויש בחי' משכן בפרט בכאו"א וכל פרטי הענינים שבו הכל יש בנפש האדם. דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, לפי שכאו"א צריך לעשות בחי' משכן בנפשו היינו להמשיך בחי' גילוי אלקות בנפשו בעבוד' שבלב זו תפילה כשיהי' לבבו טהור כמ"ש לב טהור ברא לי אלקים וכמ"ש בר לבב כו' כי כאשר לבבו בר וטהור מכל סיג בלתי לה' לבדו אז נק' משכן לשכון בו גילוי אוא"ס ב"ה וכמ"ש נקי כפים ובר לבב הוא ישא ברכה מאת ה' כו', וכן לענין ההסתר המבדיל מחמת החיצוניות ומה שנראה העולם לבחי' יש בבחי' הפירוד ח"ו, היינו רק מפני גסות חומריות נה"ב אבל כשלבבו זך ובר יראה בעין שכלו איך שאין מסתיר באמת כמו שהוא למעלה דקמי' כלא חשיב, כי ע"י זכות לבו נמשך גילוי אלקות גם בבחי' ההסתר שלא יסתיר כמו שיהי' לע"ל וראו כ"ב כו' וד"ל. (כי האדם נק' עולם קטן כמ"ש בצלמינו כדמותינו ובהכניע לבבו כך ימשיך בכל העולמות כנודע).

ומעתה י"ל בד"פ בד"פ בענין המשכן שהי' ג' דברים יריעות וקרשים וכלים כו' ובני גרשון נשאו היריעות שהם בחי' הגוונין שש משזר תכלת וארגמן שביריעות הן הנה נגד ו' מדות חג"ת כו' וכללותם עורות תחשים שנק' כאן מכסה התחש ותרגומא ססגונא ששש בגוונין כו'. ותחילה י"ל ענין הקרשים שנק' עצי שיטים עומדים וכן כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים כו' והענין הוא כי אין עמידה אלא שתיקה כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו כו' כידוע בדרז"ל, ופי' שתיקה היינו בחי' ביטול העצמי' מכל וכל והיינו בחי' ביטול העצמיות בטל רצונך שלא יהי' לאדם רצון אחר זולת הרצון לה' אחד כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', אעפ"י שעדיין לא הגיע לאמיתיות האהבה לה', ואח"כ יגיע למדת האה' והרצון לה' בבחי' כלות הנפש והוא הנק' תכלת, תכלת לשון כליון כלתה נפשי כלה שארי ולבבי כו' שהוא ענין כללות היריעות, אבל בחי' הרצון שקודם לזה הוא בחי' הקרשים ולכך נק' עצי שיטים עומדים, וזהו כדמיון כל עצמותי תאמרנה כו' וזהו שצ"ל באדם כל היום בתמידות בחי' ביטול זה ברצון עכ"פ, אך בחי' היריעות שהוא בחי' האהבה בכלות הנפש הנה לזה אומרים שמע ישראל ואח"כ ואהבת, כי פי' שמע לשון הבנה כידוע והוא התבוננות בגדולת ה' איך שכל העולמות כולם געה"ע וגעה"ת וגם מה שעתיד להיות באלף הז' הנק' עוה"ב וגם בשמיטה הבאה עד נ' אלפים יובלות כולם עלו במח' א' קמי' ית' וכמא' צופה ומביט עד סוף כל הדורות והבטה זאת הוא במח' בלבד וכמ"ש בזהר ובמדרש במח' א' ברא הקב"ה את כל העולמות כו', ועד"מ המח' באדם התחתון שאינה נחשבת כלל מבחי' עצמיות הנפש כי אינה רק בחי' לבוש לבד לנפש כמו עד"מ הלבוש שאדם פושט ולובש כך המחשבה משוטטת באדם פושט כשירצה כו' וחושב מח' אחרת כי הרי השכל הוא מתלבש במח' לחושבו כאשר יתלבש באדם בלבוש גשמיים להיות שאינה מבחי' עצמיות הנפש כלל, וכך יובן במחשבתו ית' שכולל בה כל ההשתלש' מראש ועד סוף שכ"ז אין ערוך לגבי בחי' עצמותו כלל אלא רק בדרך הלבוש שברצונו פושטו כו', וז"ש ה' מלך גאות