רלד

שהוא מקור הרצון והחכמה ותכליתה ופנימיותם והוא המאיר בלוחות שבארון ששרשם משם, ולכן היו נקראים מכל צד כדאיתא בירושלמי פ"ו דשקלים לפי שהי' מבחי' שכולו פנים ואין בו אחוריים כלל, וכמ"ש במ"א ע"פ דוד זמירות קרית להו כו'.

והנה עתה יובן ג"כ ענין נשיאות המשכן ע"י בני גרשון ובני קהת, שבני גרשון היו נושאים את היריעות שהוא המקיפים דרצה"ע, ולכן נק' בני גרשון לשון גירושין את הרע, כי המקיפים דוחים את החיצונים, וכמ"ש לדוד בשנותו כו' אז ויגרשהו וילך (גם נת"ל שהמשכת המקיפים דרצה"ע הוא ע"י בחי' אתכפי' ודחיית הרע בע"כ) והראש ומקור להם הוא איתמר בן אהרן הכהן, פי' איתמר הוא לשון דיבור שנדבר ממילא ומאליו כמו אְית מ ר שנז' בגמ' תמיד שפירושו הוא שכבר נאמר הדבר ע"י ר' פלוני כו', וגם בדיבור שמדברים עתה יש שני לשונות הא' כשמזכירים בל' נוכח אמר ר' פלוני או ר' פלוני אומר שהדיבור הזה נגרר אחר אותו האומר שהוא האומר, אבל ל' הב' הוא כשמזכירים ל' איתמר משמע שגם האומר אינו אומר מצ"ע כלל אלא שהדברים נאמרים מאליהן בפיו, ועד"ז יובן בענין הדיבור בד"ת שיש ג"כ ב' בחי' הנ"ל, וההפרש ביניהם שהדיבור הראשון הוא בבחי' יש שהוא הלומד והפוסק ומדבר שזה כשר וזה פסול כו', אבל הבחי' השנית הוא הלימוד בבחי' ביטול במציאות בהיות כי הלכה זו הוא דבר ה' ממש אלא שפיו הוא כלי שע"י נדבר דבר ה', וכענין שאמר המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך, בהיות כי הי' לימודו בבחי' ביטול עד שהמשנה שהוא דבר ה' היא המדברת בפיו, וז"ש ואשים דברי בפיך. וביאור הדברים יובן עד"מ שאנו מוצאים שני מיני דיבורים אלו גם בשארי שכליים, הדבור הא' הוא פשוט כמו שמדבר בכוונה ומשפיע שכל לתלמידו שירגיש מה שמדבר וכי הוא המדבר, והב' הוא כשיהי' טרוד באיזה עומק השכל במאד יוכל להיות שילחש דבריו פי' מעין הסכם שכלו באותו הענין העמוק ולא יהי' בכוונה כ"א ממילא שמה שחושב בעמקות שכלו נדבר מזה בדיבור בפיו ולא שהוא המדבר כי אינו מדבר בכוונה כלל והוא כמו שהושמו הדברים בפיו ויש מי שמדבר בו לא הוא כו', משא"כ כשאינו טרוד כ"כ בשכל ומדבר כוונה שהוא המדבר בבחי' יש אבל כשנדבר ממילא הוא בבחי' הפשטה מן הישות, וכמו ששני מיני דיבורים אלו נבדלו זמ"ז שהא' הוא בבחי' יש והב' בבחי' ביטול כך גם השכל שמאיר בהם ג"כ נבדל זה מזה ע"ד הנ"ל כי בבחי' הדיבור שבבחי' ביטול הרי זהו מצד עמקות שכלו מאד עד שאינו מרגיש כלל שמדבר זהו בחי' ביטול בשכל והוא בחי' פנימיות נקודת החכ' שהוא בבחי' ביטול כח מ"ה שאינו מרגיש חכמתו ליש וכמדבר מעין זה ממילא הרי הארת חכמה זו מאירה בדיבור והוא בחי' פנימי' החכ' ונקודתה כנ"ל, משא"כ המדבר בכוונה על שאינו טרוד כ"כ בעמקות שכלו רק בחיצוניות השכל והוא בבחי' הרגשה א"ע ומעין שכל זה מאיר בדיבור ה"ז רק חיצוני' השכל כו'. והנה בחי' איתמר בן אהרן הו"ע בחי' ומדריגת הדיבור בד"ת בבחי' הביטול הנ"ל עד שהוא כאילו ממילא נדבר הם צרופי אותיות דבר ה' נדברים בפיו לכן נק' כן איתמר שפירושו מורה ע"ז כלל. והנה בני גרשון לגרש הרע שרשו הוא הדיבור בד"ת כי דבר מלך