רלב

רצונו ית' שלמעלה מרצון הנק' סובב כנ"ל. וזהו אשר קדשנו במצותיו, כי קדש בוי"ו המשכת הרצון להיות סובב כנ"ל אבל קדש בלא וי"ו הוא פנימי' הכתר שלמעלה מסובב וממלא וקדשנו בקדש ע"י מצותיו, ויובן יותר ענין פנימי' וחיצוניות הרצון ממשל נקודת המרכז שבעיגול שהן הנקודה האמצעית שכל סיבוב העיגול על אותה הנקודה יסובב שנמצא כח הנקודה רב מן כח העיגול עד שיסובב ממנו וע"י כו' ועד"ז מעשה המצות סוף מעשה באמצעות המקיפים סובבים המקיפים להיותם יותר נעלים בבחי' עצמות הכתר כנ"ל.

ועפ"י דברינו אלה יובן ג"כ פי' לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך, פי' אבי מלך ר"ל מקור מדת מל' והוא בחי' כתר מל' כי הנה מדת המל' היא הגורמת התהוות הנפרדים כי אין מלך בלא עם ולהיות כח למדה זו להתפשט בבי"ע הוא ע"י הרצון שיש לו בזה ונק' כתר מל', וכענין אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני כו', ובחי' רצון זו הנק' סוכ"ע כנ"ל, והתעוררות רצון זה הוא ע"י אתכפי' וזהו ויגרשהו וילך פי' לגרש הרע בע"כ, וכ"ז הוא בימי החול, אבל בשבת כתי' אז תתענג שבשבת צ"ל בחי' תענוג על ה' בעונג נפלא ע"ד שנת"ל בענין בטל רצונך כו', בהיות כי גם למעלה זהו ההפרש בין שבת לחול שבחול הוא רק גילוי הרצון להוות העולמות ולקיימם לבד, אבל בשבת מתגלה העונג שיש לו מעבודת ישראל וכתי' והנה טוב מאד ולכן גם למטה צ"ל ההפרש כן ובשבת צ"ל בחי' עונג על ה' בחי' עריבות ומתיקות, וזה שאמר אח"כ בה' תתהלל נפשי פי' בעצמותו, ישמעו ענוים וישמחו בבחי' עונג, וזהו שמסיים ויהי נועם ה' עלינו נעימות העונג עליון, משא"כ על ימי החול אמר תחלה לדוד בשנותו את טעמו שבחי' מל' הנקרא דוד מתפשט ומשנה טעמו להסתתר בבי"ע לברר בירורים, וזהו לפני אבימלך בחי' הרצון דהתהוות העולמות כו', ואח"כ בשבת טעמו וראו כי טוב כו'. ובזה יובן מארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, פי' שמים הוא בחי' עגולים ומקיפים והיינו בחי' רצה"ע הסוכ"ע, ואביהם שבשמים היינו בחי' פנימי' הכתר הנ"ל, וישראל ע"י מעשה המצות מפרנסים אותו כלומר מעוררים אותו שיהי' חפץ במל' וכנ"ל מפני ששרש המצות הם בבחי' הפנימי' וזהו ענין קדוש שורה בתוך מעיו.

ד) ועתה יובן איך שהמשכן וכל כליו היו דוגמת כל עניני מדריגות הנ"ל שבפרק א"ב, וענין נשיאות המשכן ע"י הלוים הי' דוגמת מ"ש למעלה פ"ג.

דהנה המשכן הי' מיריעות וקרשים ובתוכו הי' הארון וכפורת ומנורה ושולחן, ענין היריעות הוא בחי' אורות מקיפים כמ"ש נוטה שמים כיריעה והוא בחי' כתר עליון שהוא רצה"ע הסוכ"ע, ואמנם הרי העיקר הוא הארון והיריעות פרושות רק לאוהל עליו ועיקר הגילוי אלקות הי' מבין שני בדי הארון שדיבר ה' משם דוקא, והיינו לפי שעשה"ד שבלוחות הי' בארון ודבר ה' שבאנכי ושאר הדברות שהם הכוללי' כל המצות היו נמשכים מעצמיות אוא"ס ב"ה דהיינו שמבחי' מל' שבו הוא הדיבור דאנכי נעשה כתר לנאצלים כידוע שמבחי' הקו