רכט

המל' שבהיכל קה"ק דבריאה כנ"ל פ"א. אבל בחי' יחידה הוא בחי' עצמיות המל', ולכן הוא סובב ומקיף עד ששוה אצלו ראש הבריאה עם תחתית העשי' וזהו שנאמר כחשיכה כאורה, וביאור ענינו הוא בחי' הרצון העליון, דהנה כתיב כל אשר חפץ ה' עשה ופי' שכל המעשים והתהוות כל דבר הוא ע"י חפץ ה' בחי' רצונו ית', וצריך להבין שהרי מצינו התהוות הרבה דברים ע"י שארי הספי' זולת הכתר הנק' רצון כמו בחי' אור ומים נמשכים מן החכ' והחסד ויהי רקיע מהגבורה ולמה מייחס כל המעשים להרצון הוא בחי' הכתר, והענין הוא מפני שכל ההשפעות וההמשכות הן דוקא ע"י הרצון, וגם השפע הנמשכת מכל הספי' לעולם לא יומשך ממנה שפע בלתי הרצון והחפץ עליון שיתלבש בה תחלה שירצה להיות נמשך שפע אלקות אז יומשך כן, וכמבואר למעלה במשל שהאברים נשמעים לרצונו שלא יהלוך הרגל בלתי אם ירצה תחלה, הרי שהגם שהרגל כבר יש בו חיות ההילוך לא ילך בלתי הרצון, וכעד"ז למעלה כל שפע האלקות בכל העולמות מכל ספי' שיהי' צ"ל תחלה המשכת הרצון לזה, וז"ש כל אשר חפץ עשה, חפץ דוקא, אע"פ שההשפעה תהי' ע"י כח החכמה עד"מ להוות האור, או ע"י כח הגבורה להוות הרקיע, עכ"ז עיקר קיום שפע זו ע"י החפץ הוא כנ"ל, ובחי' חפץ ה' ורצונו ית' הוא הנק' מקיף לפי שאין התלבשותו בהעולמות בבחי' פנימי' שיהי' משיגים מהותו כשארי הט"ס שהארת החכ' מושגת לנשמות שבגעה"ע כמאמר נהנין מזיו כו', משא"כ בחי' הכתר שבו כתי' ישת חשך סתרו שאינו מושג כידוע שאפי' החכ' דאצי' עצמה אינה יכולה לקבל ההארה מעצמיות הכתר זולתי ע"י צמצום עצום, עד שהשפע נמשכת בדילוג הערך הוא בחי' שערות כמ"ש וזרח משעיר למו כו' אבל עצמיות הכתר מאיר בבחי' מקיף, ואין פי' מקיף שאינו פועל בהם, אדרבה כל הפעולות ממנו הוא ובלעדו לא יהי' שום פעולה כי הוא המעמיד ומקיים הכל כנ"ל, רק שאעפ"י שמאיר בהאו"פ והכלי לפעול והם מתפעלים מהארתו זו לפעול הפעולה על ידה עכ"ז אין משיגים מהותו מהו, והיינו כדוגמת גילוי הרצון בהיד שאין היד משגת מהות רצון מהו ואעפי"כ ע"י תתנענע כנ"ל, ולכן אין להרצון כלי מיוחד כי הוא מאיר בכל העולמות ונק' סוכ"ע, וגם אין שינוי בין הארת רצונו ית' שבהחכ' להארת רצונו שבעשי', כשם שחפץ להיות מציאות החכמה וכל השייך לה כך חפץ במציאות העשי', שבשניהם הוא רצון עליון יחיד ומיוחד בתכלית הפשיטות, וזהו בחי' קדש שאומרים עליו ית', כי קדוש לשון הבדלה שהוא ית' מובדל מכל סדרי ההשתלשלות דאבי"ע אעפ"י שמחי' אותם להיותו בחי' מקיף וסוכ"ע, וג"פ קדוש כנגד ג' כתרים דבי"ע (ואמנם ברוך לשון המשכה הוא והוא בחי' ממכ"ע ולפי שהוא ית' סוכ"ע וממכ"ע כנ"ל ולכן נק' בלשון חז"ל הקב"ה פי' קדש מצד סובב וברוך מצד ממלא וכמ"ש במ"א ע"פ צאינה וראינה בנות ציון כו', ועפ"י ביאור האגדה אם בהרת קדמה כו' יעו"ש). ובכל הנ"ל עלו כהוגן ב' הפסוקים הסותרים זא"ז שנזכרו לעיל רפ"א, מ"ש מלא כה"כ וכבודו היינו זיו יקריה כתרגומו היינו בחי' ממכ"ע שהוא מאיר בהתחלקות המדריגות בחי' נר"נ שהוא זיו והארה לבד ולכן הזכיר ארץ לבד ולא שמים, כי מצד הארה זו אין הגילוי בשמים וארץ בשוה שהרי ההארה לפי תכונת הכלי, א"כ מה יזכירם יחד שיהי' משמע שכבודו מלא שניהם בשוה, ובאמת אינו כן כי בחי' כבוד שהוא זיו יקריה דממכ"ע אינו