רכא

הגהות ללקו"ת ד"ה וידבר אלקים

שייך לסד"ה וידבר דעשה"ד אחר סיום אות ה'

ברבות יתרו פכ"ט, ד"א אנכי ה' אלקיך הה"ד אריה שאג מי לא יירא וגו' בעמוס סי' ג' ח', דהנה יש להבין דכתיב ופני אריה אל הימין א"כ איך נמשך מזה היראה דוקא. והענין כי בחי' ארי' למעלה היא התגלות מגדולתו של הקב"ה ולגדולתו אין חקר היינו בחי' סוכ"ע שנק' מלך מלכי המלכים, ולכן עד"מ במלך בשר ודם נבוכדנצר נמשל לארי' ברבות שם לפי שהי' קוזמיקטור, ברבות באסתר ע"פ כשבת המלך על כסא מלכותו, דהיינו מושל בכיפה שהוא ענין מלך מלכי המלכים, ובמאו"א אות א' סעי' ק"א שכנגד כתר ולכן נ"נ רישא די דהבא נק' ארי', עכ"ל, ובת"ז תיקון ע' דקל"ב ע"א דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל קדומים רכיב בארי', ופי' בכ"מ דאדם דברי' הוא כתר רכיב בארי' שהוא חסד עכ"ל. וע' מזה בע"ח שער א' ענף ד', וז"ש כאן אנכי ה' ובשאר מקומות נא' אני הוי', כי אנכי מורה על בחי' גדולה יותר. גם ההפרש בין אני לאנכי הוא אות כ' שרומז על בחי' כתר, ולכן מהתגלות בחי' גדולה זו שאינו יכול להתלבש תוך עלמין תפול עליהם אימתה ופחד בהתגלות גדולה זו כו', ועמ"ש מזה בקצרה בד"ה ויאכילך את המן בפ' עקב, ולכן ארי' שאג מי לא יירא, וע"ד שנת' במ"א בענין חותם שוקע שמלמטה שהוא ענין היראה שנעשה דוקא ע"י חותם בולט שמלמעלה עד"מ והוא התגלות מבחי' גדולתו של הקב"ה. וזהו ג"כ ענין הנ"ל בפי' ויצוונו ליראה כו', ובענין אם אין חכמה אין יראה שבחי' יראה זו הוא ע"י גילוי אוא"ס ב"ה מבחי' סוכ"ע מבחי' שאינו יכול להתלבש בתוך העולמות רק בחי' מזלייהו חזי ע"י עסק התורה שמזה נמשך החרדה והיראה כו'. ומקור בחי' יראה זו נמשך במ"ת והיינו דבור אנכי שזהו בחי' ארי' שאג מי לא יירא כו', ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי' מארז"ל מה להלן באימה וביראה כו' אף כאן כו', וע' מענין ארי' שאג בחולין פא"ט דנ"ט ע"ב ובאדר"נ פ"ב, זח"ג בהעלותך קנ"ד א', ואתחנן דף ע"ר סע"א וע"ש ובשל"ה ריש מסכת ר"ה דרי"ג ע"א.