ריח

והוא הידוע להיות גילוי זה למטה בדברי' גשמיי' דוקא, וזהו וידבר אלקי' את כל הדברים האלה כדי לאמר אנכי הוי' אלקיך דהיינו להיות אנכי הוא מהו"ע ית' ממש בבחי' גילוי עד שיהי' נק' אלקיך, פי' שנתצמצם אא"ס ב"ה המלובש בח"ע ונתלבש בתושב"כ ושבע"פ שלפנינו בענינים גשמיי' וכשאנו עוסקים בהם אנו ממשיכים ממש גילוי אא"ס ב"ה בחי' אנכי שבהלכה זו כו', וזהו לאמר אנכי שע"י שאנו קוראי' בתו' ממשיכים גילוי בחי' אנכי להיות אלקיך ממש, וכמ"ש במ"א שזהו פי' לאמור שהוא מיותר כאן דבכ"מ לאמור היינו שמשה אמר לבני ישראל משא"כ בכאן כולנו שמענו מפי הקב"ה א"כ מהו לאמור ומצינו משנה שלימה דקדקה על תיבת לאמור שבאז ישיר (כמ"ש פ"ה מ"ד דסוטה) וכמ"כ יש לדקדק אתיבת לאמור דכאן אבל לפמ"ש א"ש) (נת' הפסוק דהדברים האלה היינו בחי' אתגליי' משנה תו' ותושבע"פ וכולם נכללו בעשה"ד וידבר אלקי' בחי' גבול וצמצום וכ"ז כדי לאמור אנכי כו' שיהי' גילוי מהו"ע ית' בדברי' גשמיי' דהיינו בתו' המדברת הכל מעניני גשמיי'). אך כדי לבא למעלה ומדריגה זו צ"ל תחלה ספה"ע ז' שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה, והענין כי בקמה היינו המדות הטבעית שבנה"ב שהן בחי' יש כמו קמה שעומדת על עמדה וקיומה ונצבת במעמד קיום וחזק וכך המדות הטבעי' הן חזקות בגוף בטבען ובתולדתן וצריך להכניען ולהשפילן בבחי' אתכפיי' ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש ולהכריתן ולכלותן ולהפוך ממש לאין, [להיות] ז' מדות הטבעי' שבנפש הבהמית ז' שבועות תספור לך שתהיינה בטילות ונכללות במדות עליונו' לך הוי' הגדולה שהן בטילות באא"ס ב"ה כמ"ש לך הוי' כו', וזהו וכל קומה לפניך תשתחווה פי' קומה בחי' קמה תשתחווה לפניך ממש (וזה ששנינו ספ"י דמנחות מצות העומר לבא מן הקמה דהיינו בעוד שהתבואה בקרקע נק' קמה שהם בחי' יש גמור שעדיין לא הונף עליהם חרמש וחיבורה לקרקע שעדיין לא נהפכה מטבעה ומורה על הטבעת מדות נה"ב בבחי' יש גמור ומשם צריך להביא העומר להפכן לאין כו').

ב) וביאור הדברי' הנה ידוע מארז"ל שנמנו וגמרו שתלמוד גדול ממעשה ואמרו וכל חפצים לא ישוו בה ואפי' חפצי שמים ובירושלמי איתא שאפי' לדבר א' מן התו' אין כל המצות כדאי כו', אלא דבגמ' רמו קראי אהדדי כתיב וכל חפצים לא ישוו בה ואפי' חפצי שמי' וכתיב וכל חפציך לא ישוו בה משמע חפציך ולא חפצי שמים ומשני כאן במצו' שאפשר לעשותה ע"י אחרי' כאן במצו' שא"א לעשותה כו', ועכ"פ מצו' שאפשר לעשותה ע"י אחרי' מבטלין מפני ת"ת ואפי' כל המצות אינן כדאי אפי' לדבר א' מד"ת כדאיתא בירושלמי, ולכאורה אינו מובן הלא ת"ת הוא העסק בפי' וביאור המצות כיצד תהי' עשייתה ולמה יגדל כח ומעלת המצות יותר ממעשה המצו' עצמ' ומבטלין מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרי' כגון הפרשת תרומ' עד"מ שאפשר לעשותה ע"י שליח בשביל עסק התו' שיהי' לו פנאי לעסוק בהלכות תרומה ויהי' הוא עוסק בפי' וביאור המצו' והמצוה תעשה ע"י אחרי', אך הענין הוא כמארז"ל אם אין חכמ' אין יראה אם אין יראה אין חכ' וצ"ל איך להיות תחלה. ויובן זה בהקדם לבאר כי הנה נודע שבחיות ואוא"ס ב"ה המחיי' ומהוה את כל העולמות מריש כל דרגין כו' יש ב' בחי', הא' הוא בחי' ממכ"ע להיות