רטז

ו) ובזה יובן שרש ענין ההפרש בין שעורה לחיטה, דשעורה שיעור ה' הוא מזון המלאכים ושתי הלחם שמקריבין בשבועות מבחי' חיטה מורה על ב' הלוחות שנתנו לישראל, כי שיעור ה' זהו בחי' אותיות הדיבור עליון שמזה מקבלים המלאכים, ונק' לשון שיעור כי נתחלק הה' מוצאות הפה בשיעורין וגבולין עד שיומשך בהמלאך שהוא נברא ובע"ג וכמבואר למעלה (אות ג') בפי' אתה פוררת כו' פירור אחר פירור כל מידה נתחלקה לתיבות רבים, כבוד מלכותך יאמרו ע"י שמתחילה וגבורתך ידברו, שבחי' פירור זה הוא ע"י הגבורות לצמצם ולחלק האור, וזהו ענין שעורה בשי"ן שמאלית שהוא מלשון לא שערום אבותיכם, וקדמונים אחזו שער, שהוא בחי' גבורות (וכן מ"ש וסביביו נשערה מאד, כמו חרון ישערנה) דמל' שסוערים ברעש גדול, אך מ"ש שי"ן שמאלית ולא בס' מפני שבס' מורה על גבורות דקליפה ממש כמו הנה רוח סערה באה מן הצפון כו' אבל השי"ן שמאלית מורה שהוא גבורות דקדושה, וע"י ספה"ע הנפה [הניפו] את בחי' שעורה שהוא בחי' מל' שעיקר בנינה מן הגבורות בתנופה אל בחי' הכתר שאליו חוזרים המתבררים (גם הספירה היא המשכת החסדים להמתיק הגבורות, ולכן מ"ט ימי ספירה כנגד מ"ט שערי בינה ושערים לשון שער בימין כמ"ש נודע בשערים שהוא שער בימין בחי' חסדים שממתיקים הגבורות), אבל ישראל מקבלים מחיטה שאין התינוק יודע כו' וגם ארז"ל אילן שאכל אדם הראשון חטה היתה שמלובש בה בחי' דעת ושכל הנעלם למעלה מן הדעת שעי"ז המשיכו את בחי' הכתר לזו"נ בשבועות שזהו בחי' אותיות החקיקה שהם בבחי' כתר, וזהו בחי' התגלות אנכי שהי' בשבועות אנכי מי שאנכי שהוא בחי' אא"ס שבכתר כו' ולכן בלוחות שהי' כתוב בהם אנכי הי' חרות בבחי' חקיקה (וזהו החילוק בין כ"ב אתוון דחיטה לאותיות דשעורים, שאותיות דשעורה שיעור ה' מוצאות הפה הוא מזון המלאכים, כי שעורה הוא מאכל בהמה והמלאכים נק' בהמות כנ"ל אות א' בענין פני ארי' ופני שור, אבל חיטה הוא מאכל אדם שהם בחי' נשמות הנמשכים מאותיות החקיקה, והנה כמו בגשמיות עד"מ השעורה הגשמיות הוא מאכל בהמה גשמיות אנו רואים הבהמה היא בבחי' ומדריגה א' תמיד וכמ"ש בזוהר פ' אמור (דף צ"א ע"ב) ע"פ שור או כשב או עז כי יולד, עגל או טלה לא נאמר אלא שור כו' ההוא דאית לי' בסופא אית לי' בשעתא דאתייליד, אבל האדם הוא בחי' מהלך ממדריגה למדריגה שהולך וגדול בעילוי המדריגות לפי ערך שני' ותו' ועבודתו כמבואר שם בזוהר, הרי השעורה שהיא מזון לבהמה הוא רק להיות קיום הדבר כמו שהוא בחי' עומד במדריגה א' משא"כ החיטה שהיא מאכל האדם היא מזון שיהי' מהלך מדרגא לדרגא, כך ממש בשעורה וחטה הרוחניים השעורה שהיא אותיות הדיבור הוא מאכל ומזון המלאכים שהם בחי' עומדים אבל החיטה הוא מזון הנשמות בחי' בחוקתי תלכו כנ"ל), ובזה יובן ג"כ דלכן בשבועות הקריבו שתי הלחם מחמץ דווקא להיות שאז הוא התגלות הכתר בחי' אנכי שהוא נשגב במדריגה דאצי' ושם אין החיצונים יכולים לאחוז ולינק ע"כ הקריבו והעלו בחי' החמץ דוקא שרש ומקור אחיזת החיצונים שיתמתקו בשרשן ויתבררו ויעלו לשרשן בחי' כתר שאליו חוזרים כל המתבררים, אך אעפ"כ יש ג"כ במלאכים מה שאינה בנשמות שלמטה בגופים שהמלאכים מאחר שמקבלים משעורה עלמא דאתגליא ע"כ עבודתם