רי

ע"י רחמנות שהם כנפי נשרים שעי"ז ואבא אתכם אלי). והטעם שכנפיהם פרודות הוא מפני שכל שפעם וחיותם הוא מבחי' מלכותו ית' וכדכתי' מלכותך מלכות כל עולמים המרומז באות ה' משמו ית' וכדכתי' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' רוח פיו ית' כי וברוח פיו כל צבאם כמו עד"מ הבל היוצא מן הפה וכמאמר באתא קלילא דלית בה מששותא וה' זו היא בחי' ה' מוצאות הפה דהיינו כמו שהבל הדבור מתחלק לה' מוצאות עד"מ כך בחי' רוח פיו ית' מתחלק להיות מדרגות חלוקות ומובדלות זו מזו ד' מחנה השכינה מחנה מיכאל פני ארי' כו' כנגד ד' מוצאות.

(נת' סה"ע מהתחלת קציר שעורים עד קציר חטים וכנפיהם עפיפתם למעלה ארי' ישאג שור גועה פרודות מיכאל באהבה כו'. והטעם לפי שנמשכים מהדבור המתחלק לה' מוצאות לכן מדרגות חלוקו' ד' מחנות מד' מוצאות. ועיין בתוס' סנהדרין דל"ז סע"ב שש כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה יום א' כו' וידוע דששה ימי' הם ו' מדות א"כ כל מלאך כלול מששה מדות רק יום א' מאיר יותר בחי' כנף האהבה כו' וכיון שכל א' כלול מכולן איך מופרדות, וצ"ל דמ"מ הן מופרדות משום שהוי"ו בחי' שהמלאך כלול מהן הוא במיכאל ו' מדות שבחסד ובגבריאל ו' מדות שבגבורה כו' משא"כ באדם הוא בחי' כללות שיש בו ו' מדות שבחסד וכן ו' מדות שבגבורה כו' והמ"ב מסעות יוכיחו וכן מ"ט ימי העומר. והנה כנף ג"כ ל' לבוש (וע' ע"ח של"ט דרוש י"ג) כמ"ש ולא יכנף כו' דמבואר בזהר שהמלאכים מכסים היחוד בגדפין ובסה"מ סי' ל' דחשמ"ל דבינה המקיף לזו"נ נק' ג"כ כנף, והענין דמדות אהבה לא שייך רק ע"י ריחוק מסך המפסיק בין אצי' לבריא', אבל אצי' ביטול בעמדם תרפינה כנפיהן, וע' פרדס ערך כנף בחי' ש' א"ד (וכ"ה בע"ח שם) וע' ע"פ ועשו להם ציצי' על כנפי בגדיהם, לכן לע"ל לא יכנף ע"י לבושי' כו' רק עיניך רואו').ב) ומוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך בחי' עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין המים מכבין כו' מפני ההשפעה הכללית שבהם ממקור חוצבן אשר לבחי' זו כולם כא' עוני' ואומרים קדוש כו' וזהו בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות פי' היא מתהלכת ה' מתהלכת דהיינו לפי שנמשך בהם השפעת בחי' הה' לפיכך בוערים ואומרים קדוש. והשפעה זו נרמזת במלת ופניהם שיש עליו טעם זקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו כנפיהם, שפנימיותם הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך כי חכו ממתקים כתי' ששם הוא בחי' המתיקות והטעמים כי חיך יטעם אוכל שהוא בחי' חכמה כו' (ועמ"ש ע"פ הזהר דשמיני ל"ט בזה וע' פרדס דהפנים דחיות מבחי' ש' הוי' וכנפיהם משם אד' כנ"ל) וע' בזהר ח"ג דק"ח ע"ב בפי' ופניהם ובהרמ"ז שם. ולפי שהשפעת אהוי"ר הנמשך להם להיות כגחלי אש בוערות ולומר קדוש וברוך וימלוך הוא מבחי' ה' זו שהיא בחי' עלמא דאתגלייא דהיינו מחמת השגתם באור א"ס ב"ה הנמשך בעלמא דאתגלייא שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' (אע"ג דסכ"ע למעלה מעלמא דאתגלייא אך הוא כענין מ"ש באבות ושמי ה' לא נודעתי וידוע דמצינו כמה שמו' ה' גבי אבות אלא הכוונה שלא השיגו ש' הוי' כמו שהוא בעצם אלא ע"י התלבשותו בש' אד' כך