קצה

מימיו כו', וזיווג הב' הוא זיווג או"א בבחי' הפנימי' שלא לצורך חיות העולמות כלל אלא להיות המשכת נשמות חדשות היינו תוס' גילוי אורות חדשים, ויחוד זה נעשה ע"י נש"י דוקא כשעושין תומ"צ למטה עי"ז מזדווגין או"א למעלה בבחי' הפנימי', וזיווג זה אינו תדירי רק לפעמים כמו בשבתות ויו"ט או ע"י מצות מיוחדות שעושין וכה"ג, ובחי' המשכת אור שנמשך ביחוד פנימי הזה הוא נק' תוס' אור חדש או מוחין חדשים שלמעלה מהשפעת חיות לעולמות, וביאור הדברים ידוע שהוא עד"מ יחוד וזווג הגשמי שנמשך טפה ממוח החכמה שיש בה כח להוליד בדומה לו שהוא למעלה מהשפעת השכל בדבור (והיינו ג"כ בחי' זיווג גופני דזו"נ ע"י שנמשך להם מוחין דאבא להוליד נשמות חדשות כו' שהוא מבחי' טפת אבא שדומה לטפה שבמוח החכ' כו') וכמ"ש במ"א בפי' כי אתה אבינו כו', והנה בין בבחי' זיווג פנימי' דאו"א בין בבחי' זיווג חיצוני הנ"ל צ"ל ג' מדרגות הנ"ל מ"ד ומ"נ ומ"ד ע"ד הנ"ל, דהיינו בבחי' זיווג הפנימי דאו"א הרי צ"ל בחי' העלאת מ"ן דאימא ואח"כ יומשך בחי' מ"ד דאבא כענין ג' שותפין למטה (הג"ה מש"כ שגם ביחוד חיצוני התדירי צ"ל ג' בחי' צ"ע דהרי הוא נמשך מעילא תמיד, וצ"ל המכוון דקאי על המלאכים שמעוררים יחוד זה כדלקמן ואפשר גם נש"י צריכים לעורר יחוד זה ג"כ וע"ז אמרו רז"ל אם אין קמח אין תורה (ועמ"ש מזה ע"פ ולאחותו הבתולה) תורה יחוד פנימי וקמח יחוד חיצוני וצריך לעורר יחוד חיצוני ג"כ כמו ששמו"ע נק' חיי שעה לפי שהוא בקשת צרכי עוה"ז לתועלת עוה"ב רפאנו ברך עלינו כו' וזהו שאמר אברהם וגם אמנה אחותי כו' רומז ליחוד התדירי ותהי לי לאשה רומז ליחוד הפנימי וע"ש בביאוה"ז, והעיקר כמש"כ עכ"ה) אב ואם כו' ואז אא"ס נמשך ביחוד מ"נ ומ"ד באו"א כידוע בכוונת ה' אלקינו דק"ש שהוא בחי' יחוד או"א, וכל יחוד שורה בו אוא"ס כמ"ש ויקרא שמם אדם דכר ונוק' מ"ה וב"ן ויברך אותם וכמ"ש במ"א בענין יחוד ברכה קדושה כו', אך כדי שיוכל להיות העלאת מ"ן דאימא צריך שיומשך בחי' מ"ד דאבא בחיצוני' לעורר העלאות מ"נ דאימא (והוא כמ"ש אלקנה שהוא אל דחכמה שנק' קנה לחנה שהיא גימט' ס"ג דבינה הלא אנכי טוב לך מז' כו' כי הוא רוח המעלה מ"נ יותר מן הבנים כו' וכמ"ש במ"א). וכך הוא בבחי' זיווג חיצוני הנ"ל לצורך העולמות, הנה צ"ל בחי' המשכת מ"ד דאבא לעורר העלאת מ"ן מלמטלמ"ע בבינה אם הבנים דהיינו מבחי' המדות דז"א ואחר העלאת מ"נ נמשך בחי' מ"ד דאבא בבחי' הפנימי', והכל רק לצורך שפע העולמות בלבד שנק' יחוד חיצוני, ועמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ זכור ושמור שהעלאות מ"נ להמשיך יחוד חיצוני להחיות העולמות זהו עבודת המלאכים שתמיד מרעישים ובטלים לאוא"ס ב"ה וממשיכים ההמשכה להחיות העולמות והעלאות מ"נ דנש"י הוא להמשיך יחוד הפנימי לחדש הנשמות כו' ע"ש. והנה המשכה זו דחיצוני' להוות מאין ליש זהו הנק' קנין דשמו"א, וע"ז ארז"ל שמים וארץ קנין א', ויובן עד"מ ממה שאנו רואים למטה בשמים וארץ הגשמי' שהן בחי' משפיע ומקבל בגשמיות כידוע דאין לך עשב למטה, שאין לו מזל המאיר מן השמים על הארץ ומכהו ואומר לו גדל כו', ולכאורה אינו מובן ענין הכאה זו למה אם יש בכח המזל הזה הרוחני לגדל הל"ל אין לך עשב שאין לו מזל המגדילו כו', אך הענין הוא דבאמת עיקר גידול כל עשב וכל צמח תבואות הוא נמשך מבחי' כח הצומח הרוחני