קפט

כבד מאד במקנה בכסף ובזהב שהם אה"ר ויראה עילאה כנודע שיש דו"ר ורו"ד.

ד) ומעתה י"ל שרש בחי' קנין דתורה כמ"ש תורה קנין א' דכתיב ה' קנני ראשית דרכו כו', דהנה ע"ד הנ"ל בבחי' קנין דאברהם שהוא בחי' המשכת מ"ד כדי להעלות מ"ן ואח"כ יומשך בחי' מ"ד, ונמצא יש בזה ג' מדרגות מ"ד ומ"ן ומ"ד, וכ"ז בבחי' חסד עליון כנ"ל באריכות, כך יש בחי' קנין עד"ז בתורה שהוא להעלות לבחי' אור החכמה דתורה למעלה בעצמות המאציל והוא ע"י המשכות מ"ד בתחלה כדי שיוכל לעלות שהוא הנק' קנין בכסף ובמשיכה כנ"ל בקנין דאברהם ואח"כ יהי' המשכת מ"ד בתורה, והן ג' מדרגות ג"כ מ"ד ומ"ן ומ"ד והכל בקנין דתורה כו'. ולהבין כ"ז תחלה י"ל בשרש מהות התורה מה הוא, בהיות מבואר למעלה ששרש התורה הוא בחי' הגבורה כמ"ש מימינו אש דת למו, וראי' לדבר זה מה שניתנה בקולות וברקים ובאש ולפידים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים כו', אך לכאורה יש סתירה לזה ממה שמצינו שהתורה שרשה בחסד וכמ"ש ותורת חסד על לשונה כו' וכמ"ש בילקוט תלים סי' קי"ח ע"פ הודו לה' כי טוב כל"ח זו התורה שנתן להם לישראל שנק' חסד שנא' ותורת חסד על לשונה, וגם הלא ידוע דאוריי' מחכ' נפקת והחכמה שרשה בבחי' החסד כידוע דאור אבא מקור החסדים כטבע האב שהוא רחמן וחסדן כו' כמ"ש במ"א, (ועמ"ש בפי' ושמן ימינו יקרא בסד"ה בהעלותך את הנרות). אך הענין הוא דשניהם אמת משום דאין פי' גבורה זו שבה ניתנה התורה בחי' דין וצמצום הנק' מדה"ד אלא הכוונה שהוא בחי' התחלקות והבדלה בין טמא לטהור כמ"ש להבדיל בין דם לדם, ועל כן נק' התורה לשון הוראה והבדלה כמ"ש כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין כו' ע"פ התורה אשר יורוך כו', אך אי אפשר שיהיה בחי' התחלקות והבדלה זו רק על ידי בחי' גבורה, ועל כן לפעמים נק' החכמה דין גם כן כמ"ש בפרד"ס וכמבואר למעלה.

וביאור טעם הדברים הנה ידוע עד"מ באדם כאשר צריך לעשות איזה דבר מה ע"פ שכל וטעם הנה כל מה שהאיש חכם ביותר, יותר יבחין בין טוב לרע ולדקדק ולברר הדבר (הג"ה. ע' בלק"ת בד"ה שחורה אני דרוש השני בענין שחורות כעורב דקאי על מל"ת וד"ס שהם מבחי' גבורות עכ"ה) ביותר, דהיינו להרחיק כל רע גם דק שבדקות ולקרב כל טוב המעשה שע"פ שכל, ונמצא שע"י עומק העיוני ביותר, יותר יגרום עוצם הדקדוק וההבדלה, להרחיק את שאינו ראוי, משא"כ כל שאינו חכם בעמקות כ"כ יותר לא יבחין כ"כ לדקדק ולהבדיל בין טוב לרע כו', ולמעלה ג"כ מטעם זה נק' החכמה בחי' דין להבדיל ולהרחיק את הטמא ולהרשיע את הרשע כו', וזהו שאמרו בזהר דבחכמה דוקא אתברירו להבדיל בין טמא לטהור כו', והוא שרש בחי' החכמה למעלה שבתו' דאצילות כמ"ש דאורייתא מח"ע נפקת, שהרי יש הרבה מצות בתורה שהן לבער את הרע כמו כל שס"ה ל"ת בכלל והוא מבחי' הגבורה שבחכ' דרך כלל (ועמ"ש מענין הל"ת ומענין ד"ס בביאור ע"פ שחורה אני, שד"ס נק' שחורות כעורב, אבל דין זה שה"ע ובערת הרע זהו תכלית הטוב