קנט

וההמשכות פרטיי', ומשם נמשך לח"ע ע"י צמצום רב ועצום כידוע, וזהו בקדמין ברא, ואח"כ מהח"ע נמשך במדות ובדבור להיות גדול בעיר אלקינו כנ"ל וזהו בחוכמת' ברא כו'.

והנה ענין מ"ת הוא בחי' התגלות מרצון הפשוט הנ"ל הנק' רעוא דכל רעוין שממנו נמשכו אח"כ פרטי הרצונות שברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ולכן הי' הרעש גדול בקולות וברקים לצד הגילוי המופלג מאלהותו ית' שהי' בעוה"ז יתר מבעולמו' עליוני', וכנ"ל שכל צבא מעלה מקבלי' רק מעולם הדבור הנק' עיר אלהינו וכלא חשיבא לגבי חכמתו ית' והחכמ' היא כאין לגבי בחי' רצונו ית' הפשוט הנ"ל, והוא שהי' מאיר בשעת מ"ת בעוה"ז לנשמות ישראל שקבלו התורה אז מבעה"ר (ומה שעשרת הדברות לכאורה הם דברים פשוטי' ית' לקמן אי"ה), ובזה יובן מעלת התורה שהיא הגבה מאד נעלה מהמצות עצמן אשר על כן המצות תלויות בזמן דייקא כמו מצות סוכה בחג הסוכות דוקא ואם יעשנה מקודם לזמן זה אינו כלום ולא ימשיך כלום עי"ז, וכעד"ז יש מהן תלויו' במקום כמו הקרבנות בבהמ"ק ותרומו' ומעשרות בא"י או מזוזה להניח בשעריך דייקא, והתורה הוא לימוד הלכות סוכה מועלת שלא בזמן עשייתה כמו בזמנה כמארז"ל על ת"ח שעוסקי' בה' עבודה שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כו' ואף שעוסק בזמן שאין ביהמ"ק קיים ובלילה דלאו זמן הקרבה הוא וגם הוא אינו כהן כו' (ועמ"ש רבינו בא"ח סי' א' סס"ט במה"ב), ולכאורה י"ל מאחר שאינו אלא כאילו הקריב איך יהי' יותר טוב מהמקריב בפועל ממש שאין מצות אלא בזמן ההקרבה דייקא והעוסק בה' קרבנות אפי' שלא בזמן הקרבה הוא כאילו הקריב כו'. (והא דבש"ע א"ח סי' א' ס"ו כ' דהקרבנות צ"ל ביום ומשמע לכאורה משום שאז חשוב כאילו הקריב ולא כשאומר בלילה כמ"ש הב"ח שם, כבר כ' הת"ש סקי"ב דאין הפי' כמ"ש הב"ח אלא דבאמירתו בלילה נמי הוי כאילו הקריב וכ"ה להדיא בגמ' במנחות דק"י מאי בלילות אלו ת"ח העוסקי' בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקי' בעבודה וכ"ש כשעוסקי' בה' עבודה וגם פשט ל' הגמ' שם כל העוסק בתורת חטאת כו' משמע אפילו בלילה, אלא שהטור כ' סי' א' דיותר טוב לאומרם ביום כו' ונ' דהיינו דוקא בענין אמירת פ' אלו שהם שייכי' לסדור תפלה אבל בענין לימוד ה' קרבנות אין לחלק בין יום ללילה, ועמ"ש רבינו בא"ח סי' א' סס"ט במה"ב ס"ל כהת"ש ולא כהא"ז לענין עמידה). והענין הוא דהנה כתי' עת לכל חפץ תחת השמים פי' תחת השמים דייקא הוא שיש עת וזמן קבוע לכל חפץ ולא ממעל לשמים כו', והיינו כי החפץ הוא בחי' חפץ ה' ורצונו העליון ב"ה להמשיך אורו ית' למטה ע"י מעשה המצות, ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיים דהיינו בבחי' רמ"ח איברים דמלכא ושס"ה גידים שבאדם העליון אשר על הכסא והיינו ע"י תרי"ג מצות כגון בצדקה וגמ"ח נמשך אור א"ס ב"ה לבחי' חסד דרועא ימינא כו' ובקיום הדינין לבחי' גבורה דרועא שמאלא כו', והנה כמו עד"מ בגשמיות שאין אבר א' דומה לחברו ויש לו פעולה מיוחדת בפני עצמו מה שאינו באבר אחר, שביד יכתוב וברגל ילך כו' כמ"כ למעלה בחי' המשכת אא"ס כשמתלבש ברמ"ח איברים הנ"ל כיון שהאיברים הם בבחי' התחלקות המדרגות זמ"ז דרועא ימינא הוא בחי' חסד