קנא

מאוא"ס ב"ה בגילוי למטה וכנ"ל במ"ש רחבה מצותיך מאד, וכ"ז יהי' בתחה"מ וכמ"ש ברקנטי בשם הרמב"ן דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא א"כ הפי' וחי בהם היינו חיי עולם ועיקרו בתחה"מ), וזהו מ"ש כי נר מצוה ותו"א דר"ל המצוה הוא הנר שבכלל זהו ג"כ השמן והפתילה, והנה עד"מ אור הנר שכל עיקרה להאיר תלוי בהשמן והפתילה כי עיקר צלילת האור והארתו למרחוק תלוי לפ"ע השמן והפתיל' כידוע וכך השמן והפתילה זהו מעשה המצות וע"י בחי' נר מצוה דוקא נמשך אור דתורה למע' בבחי' תוס' אור וכנ"ל שיש ביכולת מעשה המצות להמשיך מעצמות אוא"ס תוס' אור גם בחכ' דתו' תוס' מרובה על העיקר עד שיתוסף האור ויומשך גם למטה מטה למרחוק ביותר (ועד"מ מעיין הנובע שכאשר יבש ונחרב מקורו צריכין לחפור במקור חוצבו כדי שיתרבה במקורו יותר ואז ממילא יהי' התפשטות המשכתו בריבוי יותר), דהנה שרש המצות למע' משרש התו' כנ"ל דשרש המצות בבחי' עצמו' אוא"ס שנק' מאוד כו', וכאשר נגבל האור דעצמו' ע"י מעשה המצות להיותם בחי' בית קיבול רחב מאד כנ"ל, אז ממילא נמשך תוס' הארה גם בחכ' שבתו' עד למטה מטה גם בירידתה למטה כמו בתו' הנגלית לנו כשר ופסול כו', דשרש החכ' שבתו' מצד עצמה הוא רק הארה בעלמא לגבי עצמו' אוא"ס ממש שנק' חכים ולא כו' וכל החכ' שבתו' אינה אלא בערך כד א' מן הים הגדול כמ"ש ותמלא כדה כ"ד ספרים דאורייתא כידוע ונק' נובלות חכ' שלמע' לבד, אמנם ע"י המצות מעשיות דוקא מטעם שהם בחי' בית קיבול לעצמו' אוא"ס עי"ז נמשך תוס' אור בחכ' דתו' שנק' כד כו', כי כאשר נתוסף אור בעצם ממילא מתפשטת ההארה בתוס' יותר וגם למרחוק ביותר כנ"ל, דהיינו ג"כ מה שאור דתורה מאיר בהתפשטות למטה מטה ביותר עד שמתלבשת בענינים גשמיים דזרעים מועד כו', וזהו שע"י נר מצוה דוקא יאיר אור דתו' משרשה הראשון עד למטה מטה מטעם הנ"ל (וכמ"ש בתו"א בד"ה מזוזה מימין כו' להיות שהמצות שרשן מבחי' אוי"ר אור יו"ד כו' ולהיות שהתו' נק' לפעמים מים ולפעמים אור שהוא גבוה ממים כמ"ש בסידור בד"ה הללו אל בקדשו כו' ונת' בד"ה מזמור שיר ליום השבת כו' וזהו שע"י המצות שז"ש כי נר מצוה נמשך שיהי' התו' בבחי' אור שז"ש ותו"א שזהו למע' מבחי' ותמלא כדה שהוא בחי' מים) וכנ"ל שזהו ע"י מעשה המצות בגשמיות דוקא שז"ש וחי בהם שיומשך אור וחיות מבחי' עצמו' אוא"ס בכל בחי' ומדרי' האדם העליון שהוא המוחין דחכ' דתו' עד שנמשך גם למטה מטה בכל העולמות כולם כו', ולכן המצוה נק' בשם צדקה וכמ"ש כי צדקה תהי' לנו כי נשמר כו', וגם הצדקה נק' מצות כמ"ש והעמיד עלינו מצות לתת כו', ועד"מ הצדקה הגשמי' שנותנים לעני ודל דל"ל מגרמי' כלום שזהו נפשו וחיותו ממש ובלעדי זה אין לו חיות כלל, כך כל המצות היינו להמשיך מעצמו' אוא"ס אור וחיות מרכ"ד עד סכ"ד ובלעדי זה אין אור וחיות בכל העולמו' וכמא' וכד אנת תסתלק מינייהו כו', ולכך נק' המצות בשם צדקה להחיות רוח שפלים למאן דל"ל מגרמי' כלום וכנ"ל שזהו מפני שע"י המצות גורמי' תוס' ורבוי מן המקור בחי' כתר שע"י נמשך תוס' אור החכ' עד למטה מטה, וכמ"ש בזהר ח"ג דקס"א ע"ב ע"פ ועתה יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא ויתנגיד ויומשך לתתא כו' וד"ל, והנה כתי' וצדקה תרומם גוי בפשוטו קאי על מצות צדקה בפרט שתרומם לראש וירם קרן כו', וכך יובן