קנ

תחילת המח' רק בבחי' סו"מ דוקא. וזהו ענין מעשה המצות בגשמי' שהוא בחי' סו"מ שעלה במח' תחלה שהוא הרצון הפשוט הקדום שרש הראשון של המצות ע"כ המצות דוקא נעשים בחי' כלי רחבה מאד לקבל בחי' המשכות עצמו' אוא"ס שנק' תחילתן כי נתב"ס דוקא, וכמ"ש בזהר (וירא דקט"ו ע"א וכ"ה בפ' בהר דק"ח ע"ב) עשי' איהו לעילא (ולקו"ת ד"ה מי מנה כו' בענין אף עשיתיו דעשי' דוקא מרבה המשכה שלמע' מע' יותר), וז"ש מעשה גדול (כמ"ש בד"ה ושננתם כו' ובד"ה יביאו לבוש מל' כו'), וזהו מ"ש לכל תכלה ראיתי קץ פי' תכלה כמו כלתה נפשי כו' שהוא בחי' תענוג העליון וכמו תענוג דג"ע וכדומה שיש לזה קץ ושיעור כי אין זה רק לפי השגת השכל דוקא וגם לענג העליון המתלבש בחכ' דתו' יש קץ וכידוע ומבואר במ"א, אך רחבה מצותך מאד שמלובש בהן מבחי' עצמו' התענוג העליון דעצמו' אוא"ס שבלי קץ וגבול כלל בבחי' מאד כי סו"מ דוקא עלה במח' תחלה (וכמ"ש בד"ה אני הוי' אלקיכם כו' שזה ע"ד ההפרש בין ג"ע ובין עוה"ב וזהו מ"ש תחת כו' בשמחה כו' מרוב כל כו' לכל תכלה ראיתי קץ אבל ההמשכה שע"י המצות הוא רחבה מאד כנ"ל), וזהו מ"ש בגמ' כלום מעשה בא לידך כו' להיות שהעיקר הוא המעשה דוקא, והנה ידוע דמאד אותיות אדם (ע' בלק"ת בביאור שע"פ לבבתיני כו' ובתו"א בד"ה להבין ענין האבות שהן המרכבה), כי הנה המצות הן המשכת רמ"ח אברי' דמלכא ומקבלים מבחי' פנימי' אוא"ס שבחכ' דתו' שהוא בחי' המוחין ובכלל זהו בחי' אדם, ולהיות ששרש המשכה זו שיהי' גילוי אוא"ס שבחכ' דתו' נמשכת גם למטה מטה בדברים גשמיים הוא ע"י המצות במעשה דוקא ששרשם בעצמו' אוא"ס ממש שלמע' מע' מבחי' גילוי אוא"ס שבחכ' דתו', זהו ששרשם בבחי' מאד בחי' בלי גבול דעצמו' אוא"ס ממש כנ"ל, וא"כ ע"י המצות במעשה דוקא ממשיכי' בחי' מאד דעצמו' אוא"ס בבחי' אדם דתו' ורמ"ח אברי' דמצות (כי בפנימי' ז"א מלובש ע"ק ממש כמ"ש בזהר ח"ב קנ"ב ע"ב וזה שנק' ארץ צבי שאין עורו מחזיק בשרו שהכלי מתרבה כמ"ש בתו"א בביאור שע"פ לכן אמור לבנ"י כו' וגם צבי פי' רצון שהוא גילוי רצה"ע וכנ"ל), וז"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם כו' דאתם כתיב שאתם עושים את האדם ע"י מעשה המצות, וכנ"ל שממשיכים תוס' גילוי אור דעצמו' אוא"ס ממש בבחי' אדם דתו' ומצות, שז"ש וחי בהם שיומשך אור וחיות בהם מבחי' עצמו' אוא"ס (וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשאוני וכמ"ש בלק"ת בד"ה אני ישנה כו' ז"ש גם כאן אשר יעשה אתם דכיון דכתי' אתם חסר וי"ו יש לדרשו ג"כ אתם כמ"ש בגמ' דכ"ה ע"א בר"ה וע' במשנה פרק ג' דאבות ובפי' הרע"ב שם בענין מסורת סיג לתורה). ולהיות שלגבי למע' גם החכ' נחשב כעשי' ז"ש אשר יעשה אתם האדם שכלול גם מבחי' המוחין כידוע (א"נ י"ל האדם הוא בחי' ז"א וחי בהם היינו המשכת המוחין דאבא בז"א וכנ"ל במשל גידי המוח שנמשכו בכל האברים כו' והחכ' נק' חיים כמ"ש והחכ' תחי' כו', א"נ י"ל וחי בהם ע"פ הנ"ל במ"ש והחיות רו"ש דקאי ג"כ על החיות הנמשך מאוא"ס ב"ה באצי' שנמשך ע"י רו"ש ונת"ל דרו"ש היינו ב' פרשיות דק"ש שהם בחי' קבעומ"ש וקעומ"צ, וא"כ ע"י המצות ממשיכים וחי בהם שיומשך מאוא"ס באצי' ע"י והחיות רו"ש, וגם קאי על האדם שלמטה שעשיות המצות צ"ל ע"ד וחי בהם דהיינו בבחי' והחיות רו"ש, שמלמטלמ"ע, והנה עי"ז וחי בהם חיי עולם כמ"ש הת"א ורש"י והוא שע"י המצות יומשך האור והחיות