קמו

איך שמרומם בעצמו ואין ערוך אליו כל האור והחיות המתלבש בעולמו' כו' ואדרבה הם בשרשם מבחי' הפנימי' והכרתם בכי טוב יותר גם מהשרפים דשרש המלאכים מבחי' החיצוני' כו' שמזה באים לבחי' הביטול במציאות הנ"ל הנק' מס"נ כנ"ל בענין ובחי' השרפים כו', אבל הנה"ב שאין לה הכרה מצד עצמה ברוממות העצמו' ואיך שקדוש ומובדל כו' (להיות שרשה משמרי האופנים שהוא בחי' יש דנוגה שמעורב טו"ר כו'), אך ע"י ההתבוננות דנה"א בגדולתו ית' איך שהוא קדוש ומובדל ובאה לבחי' הביטול הנ"ל אזי תמשוך ותגיע התפעלות זו גם בחומר דהנה"ב דהיינו להתפעל גם במדות שבלב בשר גשמי (כי משכן הנה"ט בלב כמ"ש בלקו"א) וכמו לבי ובשרי ירננו כו, ואז מפני ששרש נה"ב רחוקה מאור הוי' להיות שורשה מבחי' יש גשמי דנוגה ע"כ התפעלות שלה באה ברעש גדול מטעם הנ"ל באופנים למע' כו', וזהו מ"ש בשכמל"ו דהיינו שבחי' המל' שהוא האור האלקי המתלבש בעולמות הוא רק בבחי' שם לבד ועצמותו למע' מהם, וברוממות העצמי איך שהוא מרום וקדוש כו' אינה מכיר כ"כ, ע"כ מס"נ שלהם הוא בבחי' לצאת מגדר הכלי שהוא בבחי' התפעלות כנ"ל באופנים וחיוה"ק וז"ש ואהבת כו' בכל נפשך אפי' הוא נוטל כו' (ובאמת הרי ע"י בחי' הרעש ההתפעלות מתברר הטוב מן הרע שבנפש זו המעורבת טו"ר כנ"ל ונדחה חלק הרע ונופל לחוץ ובחי' הטוב עולה ונדבק בה' כו'), והוא שרש ענין פסוד"ז כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים פי' ע"י רוממות אל בשבחו ש"מ בהתבוננות אז עי"ז נדחה חלק הרע ששרשו מע"ש דנוגה הנק' גוים ונעשה להם חרב פיפיות למעלה להכרית שרש יניקתם מהקדושה ולכך נק' פסוד"ז מלשון זמיר עריצים כרמך לא תזמור שהוא ענין כריתה כידוע וכמ"ש בפע"ח דבפסוד"ז נכרת יניקת החיצוני' וזהו זמיר עריצים כנ"ל, וכל פסוד"ז הוא הכנ' לק"ש כי בפסד"ז ע"י התפעלות הנה"ב ששרשה משמרי האופנים עי"ז נעשה הכנה להארת האהבה שבק"ש גם בנה"א שבאה למס"נ באחד ממש דהיינו במהו"ע אוא"ס דוקא ולהכלל ולהבטל באח"פ ממש וכמו ועמך לא חפצתי בארץ כו' (לא בבחי' האור וזיו לבד שהוא ההתבוננות דפסוד"ז בשבחו ש"מ) ואח"כ באה גם הנה"ב לבחי' המס"נ כנ"ל שזהו מ"ש ובכל נפשך וכנ"ל דהיינו לצאת מגדר הכלי לגמרי כנ"ל וד"ל, וכ"ז הוא ג"כ בפי' תרומה לפי' הזוהר ארמותא שהוא בבחי' ההעלאה למע' דוקא בחי' הרצוא כנ"ל והתרומה שהוא תרי ממאה זהו ב' בחי' מס"נ הנ"ל דנה"א ונה"ב הנ"ל וד"ל. אך עדיין י"ל דבשלמא מצד הנש"א עצמה שנק' נר הוי' יתכן להיות בה בחי' מס"נ להוי' לבדו בהתבוננות הנ"ל איך שאין ערוך כו' אך הרי באה הנה"א בהתלבשות בתוך הגוף ונה"ב המחשיכים ומסתירים כו' ובפרט הנה"ב עצמה שהוא רוח הבהמה היורדת למטה (וכנ"ל ששרשה מבחי' יש דנוגה) ואיך תבא לידי ביטול כזה הנק' מס"נ להיות בבחי' ועמך לא חפצתי כו'. אמנם הענין שכ"ז בא ע"י התורה דוקא שזהו מה שבפ' ראשונה דק"ש נאמר בה ענין התורה ודברת בם כו' להיות דאורייתא מחכ' נפקת שהחכ' הוא בחי' כח מה בחי' הביטול האמיתי מכל וכל אל העצם עצמות אוא"ס (שזהו שאוא"ס שורה בחכ') שלמע' מע' מכל עיקר ההשגה וההתבוננות שהוא מבחי' הבינה לבד, וע"כ ע"י התו' דוקא היא המעוררת לכ"א מישראל שיבא לבחי' מס"נ הנ"ל ע"י ההתבוננות כנ"ל כי המס"נ הוא ג"כ מבחי' החכ'