קמב

וההתפשטות שזהו סיבוב הדם שמלמע' למטה כנ"ל, אבל מצד עצמו' אור הנפש כמו שהוא מצד הנפש שנק' הארת העצם כנ"ל הרי עיקר הארה זאת להאיר דוקא כי זהו פי' אור להאיר וע"כ בא להחיות כל אברי הגוף שזהו בחי' השוב וההתפשטות אך להיות שכל אברי הגוף אינם יכולים לקבל הארת הנפש כמו שהוא מצד עצמה רק בבחי' אור וזיו שנק' הארה דהארה לבד ע"כ הרי הארת העצם בא לבחי' ההסתלקות דוקא וא"כ הרי השוב קודם להרצוא כו', ובכללות זהו שמצד הארת העצם שכל עיקר הארה זאת להאיר שהוא השוב אך מצד כלי הגוף שאין יכולים לקבל הארה זאת בא לבחי' הסתלקות הרי השוב קודם להרצוא הנק' מטי ולא מטי (וזהו דבדברי אדמו"ר שי' בענין זה נת' בבחי' הדפיקו שהשוב קודם כו' דהיינו מצד הארת העצם וכ"ה בתו"א בד"ה כי כאשר השמים החדשים), אך מצד האור והחיות כמו שכבר נתלבש באברי הגוף להחיותם שבא בבחי' הירידה והשפלות כנ"ל, הרי מצד עצמו הוא בבחי' הרצוא ומסתלק למקורו כו', ואחיזתו בכלים של הגוף הוא שגורמים בו בחי' השוב וההתפשטות כנ"ל. וכמו כן יובן למעלה במ"ש בעץ חיים שנק' בשם מטי ולא מטי שהשוב קודם כו' דהיינו מצד בחי' הארת העצם שהוא בחי' שמו לבדו שכל עצמותו להאיר דוקא רק מפני שאי אפשר שהעולמות יכולים לקבל את האור העצמי הזה על כן מסתלק למקורו שהוא ענין הצמצום כידוע הרי השוב קודם כו' שזהו בחי' מטי ולא מטי אבל מצד האור והחיות האלקי שכבר מתלבש ובא בעולמות הרי הרצוא קודם להשוב כי כל עצמיו' של האור מסתלק למקורו רק מצד אחיזתו בכלים שהוא העולמו' בא לבחי' השוב, וז"ש והחיות רו"ש כו' בחי' החיות דוקא שהוא מה שכבר בא בבחי' התלבשות בעולמות הוא שהרצוא תחלה כו' (ובמ"א נת' דמצד האור האלקי גם כשכבר בא בעולמות שבא כל עיקרו להחיות אך שמסתלק מצד שאין ערוך הרי השוב קודם כו' דא"א להיות בחי' ההסתלקות אם לא שיבא בתחילה בבחי' ההתפשטות דאל"כ על מה יחול בחי' ההסתלקות כו' וזהו מטי ולא מטי כו' ומ"ש והחיות רו"ש קאי על החיות שבמרכבה שבהם הרצוא קודם להשוב כידוע), והנה כשיתבונן האדם מישראל בכ"ז איך שהאור והחיות האלקי המתלבש בכל העולמו' בבחי' רו"ש להיות שאין ערוך אליו גם לבחי' הארת העצם הנק' שמו לבדו, אי לזאת יבא לבחי' מס"נ שבאמת פי' מס"נ אין זה כפי' העולם שזהו רק בהריג' על קידה"ש כו' אלא פי' מס"נ הוא מסירת הרצון כי נפש ג"כ פי' רצון וכמו אין נפשי אל העם הזה והיינו להגביר רצונו ותשוקתו להוי' אחד עד שיתפשט רצונו מכל דבר זולתו ית' דהיינו שלא יחפוץ לשום דבר מעניני העולם מפני ריבוי התשוקה שבלבבו לעלות למע' לדבקה בו ית' וכל התשוקות זולתו כלא הם בעיניו לחשוק בהם להיותם אינם בערך כלל וכלל שגם האור והחיות שבקרבם אין לו ערוך כו', וזהו ועמך לא חפצתי בארץ שלא יהי' לו שום רצון כלל בעניני העולמות כו', והנה באמת פי' ועמך לא חפצתי כו' היינו בבחי' החפץ והרצון הפנימי דעצמו' הנפש וכידוע דיש הפרש בין חפץ לרצון שהרצון נק' מי שרוצה הדבר אף שלא מרצונו וחפצו האמיתי ואף מי שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני נק' רצון אצלו דהיינו שעכ"פ הוא רוצה בדבר הזה מצד הכפי' וכדומה, אבל בחי' חפץ הוא מה שבא בבחי' רצון הפנימי והעצמי דוקא שלא מצד איזה סיבה אחרת כ"א שיש לו איזה חפץ ותשוקה