קט

תורת ה' תמימה משיבת נפש

בעז"ה

תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו'. עמ"ש לקמן אות ט"ו, בשם הרבות פ' נשא פי"ג שפסוקים אלו הם כנגד ששה סדרי משנה המקבלים מן חמשה חומשי תורה. והנה לעיל מיני' כתיב לשמש שם אוהל בהם ואח"כ נאמר תורת ה' תמימה שהתורה היא לעילא מן שמשא וכן תקנו בשתים לפני' דק"ש תחלה ברכת יוצר המאורות ואח"כ ברכת אהבת עולם שמבואר בה ענין התורה וכמ"ש מזה לקמן אות י"ב בסופו. ולהבין זה יש להקדים הענין המבואר בענין שמש בגבעון דום, והוא ענין הדרוש בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בנ"י שנית כו' כי מולים היו כל העם היוצאים כו' עד ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה. הנה מ"ש מול את בנ"י שנית משמע שכבר נימולו בראשונ' וצוה לו למולם פעם שנית וזה פלא. ועוד דזה סותר למ"ש וכל הילודים בדרך לא מלו כו'. אך הענין דבמצות מילה יש ב' דברים מילה ופריעה ומצות פריעה עדיין לא ניתנה ליוצאי מצרים ומ"ש כי מולים היו כל העם היוצאים היינו רק מילה לבדה וגם הילודים במדבר לא שהיו ערלים לגמרי אלא שלא הי' בהם פריעה וכמ"ש בילקוט ביהושע בתוך רמז ט"ו בשם פרקי ר"א וז"ל תניא ר' ישמעאל אומר וכי כותים שמעו קולו של הקב"ה בסיני ונתן להם התורה אלא ח"ו נימולין היו אלא שלא כתקנן והיו כורתין ולא היו פורעין, וכל מי שמל ולא פרע כאלו לא מל לכך אמר וכל העם הילודים במדבר בדרך לא מלו וכשבאו לא"י אמר הקב"ה ליהושע יהושע אי אתה יודע שאין ישראל נימולין כדרכן וכתיקונן חזור ומל את בנ"י פעם שנית עכ"ל. אך א"כ קשה רישא לסיפא דברישא קאמר כי מולים היו כל העם היוצאים משמע דחשיב מילה גם בלא פריעה ובסיפא קאמר וכל הילודים בדרך לא מלו משמע דמילה בלא פריעה לא חשיבה מילה כלל. ועוד יש להבין בעיקר הענין הזה למה במצרים לא הי' רק מילה לבדה וליהושע נצטווה למולם שנית שהוא מצות פריעה והלא עיקר מצות מילה לאברהם נאמרה והוא מל ופרע כידוע (הג"ה עיין מזה ביבמות פרק הערל דע"א ע"ב ובתוס' בד"ה לא ניתנה ובד"ה מאי טעמא הראשון והשני, ובמדרש מפרש שיהושע מל אותן במצרים וכן בגלגל וזהו שנית, וע' בפרש"י ביהושע במקומו הביא ב' הפירושים עכ"ה). ועוד י"ל מ"ש היום גלותי חרפת מצרים מעליכם והלא מולים היו רק שלא הי' בהם פריעה, ועוד למה אמר מעליכם דוקא דמשמע דביוצאי מצרים לא היו עליהם חרפת מצרים הרי גם הם היו נימולים בלא פריעה ולמה עשה הפרש ביניהם לכאורה. אך הנה כ"ז יובן בהקדים מ"ש שמש בגבעון דום וירח בעמק כו', עד וידום השמש וירח עמד כו', עד יקום גוי אויביו כו', ויש להבין מה ענין שידום השמש עד שיקום גוי אוביו דוקא, וכי יתכן לומר שאם לא ידום השמש לא היו גוי יקום אוביו מה ענין זה לזה לכאורה והלא לא מצינו בכ"מ שיהי' שייכות לניצוח מלחמה בשמש וירח להעמידם כו'. והנה להבין שרש ענין הערלה המכסה על הברית יש להקדים תחלה בשרש ענין בחי' ההשתלשלות מרוחניות לגשמיות כמו שאמרו שאין לך עשב שאין לו מזל כו' וכך כל הנמצאים של כל חלקי דצ"ח מקבלים חיותם ממזלות הקבועים ברקיע וכמו