קב

מ"ש ע"פ ואני אראה בשונאי ע"ש היטב בענין שהתפלל דוד כן בקדש כו', ומזה נמשך כי קולך ערב קולך היא התורה שהוא המשכת אור א"ס מלמעלה למטה כנ"ל בענין רעיתי, אך מחמת הירידה בסתר המדרגה שעי"ז נעשה בחי' או"ח הנ"ל יומשך שיהי' ההמשכה ע"י התורה מבחי' עליונה יותר מבחי' ההמשכה שע"י קומי לך רעיתי כו', ועמ"ש כה"ג סד"ה לסוסתי שלפי שבגלות הירידה יותר למטה ביומין דחול ע"י מרכבה דסוסים שנזכר בזכרי' עי"ז העלי' יותר שהסוס רץ למעלה מעלה כו' ע"ש, וזהו ענין כי קולך ערב דהנה רעייתי היינו ישראל מפרנסין שהתו' נק' מזון לכו לחמו בלחמי, אך פי' קולך ערב היינו עד"מ המזון שיש בו עריבות שע"ז אמרו רווחא לבסומי שכיח (במגילה ד"ז ע"ב ובעירובין דפ"ב ע"ב) נמצא המאכל שיש בו עריבות ומתיקות יש בו מעלה יתירה כו' ע"ש, ועד"ז ענין התורה שנק' לחם, אך כשנמשך בה גילוי תענוג עליון ממקור התענוגים וכמ"ש אני תורתך שעשעתי אז נק' קולך ערב שהמזון הזה עד"מ הוא במעלה עליונה יותר כו' וכן ומראך נאוה הם המצות שע"י התשובה נעשו המעשים טובים ומאירים יותר כו' (ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה וכל העם רואים כו', ועמ"ש סד"ה ועשית בגדי קדש שיש כמה מדריגות בענין הלבושים שממעשה המצות, ולכן ע"י הראיני את מראיך נמשך שיהי' הלבושים הנעשים ממעשה המצות שהוא בחי' יפתי מבחינות היותר עליונות כו').