קא

(הג"ה וזהו מראש מקדם נסוכה מראש היינו ח"ע כי ראשית חכמה ומקום היינו מחשבה הקדומה, וי"ל שהן ב' מקיפים חי' יחידה כו'. ועפי"ז י"ל פי' זה יתנו כו' מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל, כי שקל הקדש היינו מה שקדש העליון נמשך בבחי' משקל עד"מ שהוא ע"י צמצום ומקום פנוי ואח"כ נמשך רק קו והארה כו' והיינו כדי שיהי' מקור להתהוות העולמות סוכ"ע וממכ"ע, וכללות שקל הקדש הזה הוא עשרים היינו בחי' כף ב"פ ע"ס כנ"ל. והנה כתיב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, ואיתא בזהר הרקיע בפי' הספ"ד פ"ה כפכה כף שלך, ור"ל בחי' כף הנ"ל שהוא בחי' מחשבה הקדומה שמשם שרש הנשמה כו', ואפשר שזהו ג"כ ענין שני יודין דבתיבת וייצר את האדם עיין מזה באדרא דנשא דף קמ"א ע"ב, אך הנשמה יש בה אחור וקדם, שהרצון נק' אחור לגבי בחי' התענוג אהבה בתענוגים וכמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון כו', ושרש דשרש ב' בחי' האלו הם מב' בחי' ע"ס שבכף הנ"ל שהן ג"כ רצון העליון ומקור התענוגים כו', והנה בחי' אהבה בתענוגים לא כל אדם זוכה לזה וכמ"ש בתניא פרק י"ד כו' אבל בחי' האהבה והרצון לה' זהו חובה על הכל וכמ"ש בפ' כי תשא ע"פ זה יתנו כו' ובאגה"ק ע"פ מה יפית ומה נעמת כו' וזהו זה יתנו כו' מחצית השקל וברע"מ ר"פ תשא דמחצית השקל הוא י', והיינו כמ"ש בתניא פי"ח שזהו בחי' החכ' שבנפש כו' ע"ש. ע"כ הג"ה).

והנה ענין קומי לכי היינו ע"י התפלה שנק' סולם כו' וראשו מגיע השמימה לבחי' כף הנ"ל סוכ"ע, והענין כי התפילה יש בה מהארת בחי' שבת, והנה בשבת יש באדם נשמה יתירה וענין הנשמה יתירה היינו כי בשבת הוא עליי' המל' עד שבמנחה דשבת הוא במקום אבא ממש ונמשך לה שם מבחי' כתר כו' והיינו בחי' סוכ"ע ומחשבה הקדומה ומשם נמשך נשמה יתירה לכל נש"י שבגוף היינו שמאיר בהן בחי' שרשן שבמח' הקדומה ועמ"ש מענין זה בד"ה ויקהל משה את כל עדת בנ"י כו' ע"ש, וזהו ענין קומי לכי לבחי' כף יו"ד ח"ע וכתר כו', וז"ש בפע"ח שער השבת פרק כ"ג בפי' כי מאתך היא מנוחתם מאת ך' שהיא הכתר משם מנוחתם עתה כו', והנה הארה מבחי' גילוי זה דבשבת נמשך ג"כ בכל יום בשעת התפלה כו' כנ"ל, וזהו שעל התפילה נאמר קומי לכי, ועי"ז אח"כ תהי' רעייתי יפתי להמשיך האור מלמעלה למטה ע"י תומ"צ כו' וכמש"ל, ועמ"ש סד"ה ויקהל משה הנ"ל שזהו ענין שאמר משרע"ה לישראל תחלה שמירת שבת ואח"כ מעשה המשכן שזהו כמ"ש כאן בענין קומי לכי ואז אח"כ בחי' רעיתי יפתי כו', והנה זה הפסוק נא' על יציאת מצרים, לפי שאז הי' גילוי אור א"ס בכנס"י כמ"ש וה' הולך לפניהם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה וכמ"ש בזהר פ' בלק דקצ"א ע"ב וה' זקיף טעמא לעילא כו' ועי"ז היו יכולים להיות בבחי' קומי לך, ועמ"ש מענין זה ג"כ בפ' בשלח סד"ה וה' הולך לפניהם, וזהו כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף כו', אבל בגלות אין כח לכנס"י לעלות בבחי' קומי לך לשרשה העצמי מחמת שירדה בסתר המדריגה כו' ונק' סוכת דוד הנופלת (ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו מענין זה) הנה לזה הוא אומר עצה לאופן עלייתה גם בהיותה בסתר המדריגה והוא ע"י הראיני את מראיך, שישים אל לבו איך שההסתר הוא כדי להיות בחי' או"ח שנמשך דוקא מחמת ההסתר כו', שבחי' או"ח הוא תוקף האהבה יותר מבבחי' קומי לך, וע"ד בע"ת שבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים כו' וכענין