צז

האצילות הרוחני בעשי' הגשמיות, לפי שבחי' מחשבה הקדומה הוא מבחי' סוכ"ע דאצי' ועשייה שוין נגד בחי' זו כי היא כוללת כולן יחד שהוא בחי' א"ק שהוא כתר הכללי דאבי"ע, ולכן אצילות ועשי' שוין לגבי בחי' זו, ועמ"ש מזה בד"ה למנצח על השמינית כו', ולכן יכול לקשר ולחבר האצי' עם העשייה אעפ"י שהם רחוקים זה מזה בתכלית. ויובן זה ג"כ עד"מ באדם, דהנה אנו רואים באור וחיות הנפש המלובש באברי הגוף שבכל אבר מלובש כח פרטי כמו ראיה שמיעה ריח טעם ודיבור שכח הראי' מלובש בעין וכח השמיעה באוזן כו' כל אחד הוא בחי' ומדריגה בפ"ע, אבל המח' הנה מקושרים ואחוזים בה כל האברים והכחות שבהן מהראש עד צפורן הרגל שהרי ירגיש במחשבתו כל הנפעל ברמ"ח אברים וגם כל האברים בטלים למחשבתו והיא מושלת על כולן וגם היא שורה בכולן ומקפת אותן, שהרי מיד כשעולה במחשבתו לנענע רגלו תומ"י תתנענע הרגל בלי שום שהיית זמן כו' [ועמ"ש מזה במ"א בד"ה להבין מפני מה יו"ט דפסח ובביאור ע"פ ויקח קרח בן יצהר כו']. והנמשל מזה למעלה דהשתלשלות העולמות אבי"ע כל בחי' הוא פרט בפ"ע, וע"כ בין אצילות לבריאה יש פרסא כו', והוא כמשל כח הראי' בעין שהוא מובדל מכח ההילוך שברגל, וגם יש פרסא מפסקת בין אברי הנשימה לאברי המזון דהיינו חצר הכבד כו', אבל בחי' מח' הקדומה היא כוללת כולן יחד, ולכן רגלי א"ק נמשכים גם בעשיה ואין הפרסא חוצצת בפניו כו', וע"כ נש"י שעלו במח' זו יש להם הכח לקשר ולחבר האצילות עם העשייה ע"י התומ"צ להמשיך בחי' רמ"ח אברים דמלכא בעשיה ממש כנ"ל, ולכן נאמר בכל התורה דבר אל בנ"י כו' צו את בנ"י כו', [ומזה יובן שרש ענין המבואר במ"א סד"ה זכור את יום השבת לקדשו בענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו' ע"ש, והיינו ע"י גילוי בחי' כתר שהוא בחי' א"ק שכולל אפילו אצילות ועשייה יחד ממש כנ"ל, ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה שבפ' בראשית בענין אשר לשלמה כו' גם בד"ה שיר השירים אשר לשלמה ובד"ה שחורה כו' בענין כיריעת שלמה, עוד נת' כה"ג גבי קי"ס שלהיות הפך ים שהוא עלמא דאתכסייא ליבשה עלמא דאתגליא הוא ע"י המשכה מבחי' הגבוה משניהם דים ויבשה שוין שם כו' ועד"ז הוא כאן].

וזהו ותורה שם בישראל שמהם נמשכת התורה, כי התורה היא חכמה עילאה דאצי' וח"ע היא ראשית הגילוי שבאצילות חח"ן קו הימין כו' והוא מקור רמ"ח אברים דז"א כו' והיא מקבלת ונמשכת מבחי' א"ק כו', וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, היינו בחי' ראשית שבישראל שהוא שרשן במח' הקדומה, שבחי' זו נקרא ראשית שע"ז אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שכדי להיות גילוי זה בנשמה המלובשת בגוף הוא ע"י התורה. כי הנה בישראל יש ב' בחי' הא' מציאותן ושרשן במח' הקדומה ונק' ישראל דלעילא, והוא חלק הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף אלא בחי' מקיף כו', והב' הוא הנק' ישראל זוטא וכנס"י היינו מקור הנשמה המתפשטת המתלבשת בגוף ומקור זה הוא בחי' מלכות דאצילות ונק' ג"כ אימא תתאה ומטרוניתא, והנה בחי' מלכות דאצילות היא סופא דכל דרגין וכדי שיומשך בה האור מבחי' כתר שהוא בחי' א"ק מח' הקדומה הוא ע"י ח"ע שהיא התורה כו', וע"ז אמרו ישראל מתקשראן באורייתא כו', וזהו א"ת בניך אלא בוניך שנש"י שהם בניך דבחי' מלכות דאצי' שהרי ממנה לוקחה חלק הנשמה המתפשטת בגוף, הם ג"כ בוניך