צו

וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם שבאדם גשמי נראה מחשבתו נחשבת לאין שלא יומשך ממנה שום התהוות מחמת דקותה, ומה שהולך ומתעבה לבחי' הדיבור ומעשה נחשב יותר ליש שמהם יומשך התהוות דבר, אבל מדת הקב"ה אינו כן שהוא ית' הסוכ"ע הוא היש ואין בלתו ומה שהולך ומתפשט יותר בעולמות עליונים ותחתונים הוא נחשב יותר לאין כי הכל בטל נגדו וכולא קמי' כ"ח, לכן כמ"כ בענין מחו"ד שלו ית' שהם הארות והתפשטות אלקותו ית' הנה המח' הוא בחי' יש, וע"ז נאמר להנחיל אוהבי יש, וממנה עיקר ההתהוות עד שהדיבור נחשב לבחי' אין וכלא חשיב לגבי מחשבה זו כו' ועמ"ש מזה במ"א בד"ה ויהי קול מעל לרקיע [ועמ"ש עוד במ"א בענין מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה וכתי' בדבר ה' שמים נעשו, ושם נת' ג"כ דעיקר ההתהוות הוא מבחי' חפץ ה' ורצונו העליון והוא בחי' מח' הנ"ל, בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות בד"ה להבין ההפרש כו'].

והנה ישראל עלו במח' הנ"ל והוא הנק' מחשבה הקדומה וכמארז"ל בבראשית רבה פ"א מחשבתן של ישראל קדמה לכולן. והענין כי תכלית הבריאה והתורה והמצות הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים דהיינו שיהי' גילוי אור א"ס ב"ה למטה דייקא, ולא בשביל הגילוי באצילות כי הרי באצילות בלא"ה איהו וגרמוהי חד בחי' ביטול כו', אמנם בי"ע שהם יש ודבר נפרד וע"י תומ"צ ממשיכים בהם ג"כ בחי' דירה והשראת אור א"ס כמו באצילות, זהו תכלית הבריאה [וכענין צחוק עשה לי אלקי' כו', ועמ"ש בד"ה ששים המה מלכות בענין אור זרוע כו' ועמ"ש בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים ובד"ה לא הביט און ביעקב] ואיך נעשה זה ע"י התומ"צ. הענין כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא פי' אברים היינו כמו עד"מ ע"י האבר נמשך ומתגלה אור וחיות מהנפש כח הראי' בעין כו' כך למעלה ע"י ע"ס דאצי' נמשך ומתגלה אא"ס ב"ה ממש, וזהו ענין איהו וחיוהי וגרמוהי חד ולכן הם הנקראים רמ"ח אברים דמלכא והן הן ג"כ המצות כי תפילין הם המשכת אור א"ס בחב"ד כו' צדקה וגמ"ח בחי' חסד כו' וחשבון רמ"ח אברים ורמ"ח מ"ע היינו לפי שז"א הוא בעל ט"ס [כמ"ש במ"א בד"ה אלפי שנאן בפ' יתרו וע' בזהר נח דס"ה א' ובע"ח שער א"א פ"ב] חב"ד חג"ת נה"י וכל אחת כלולה מט', הרי ט' פעמים ט' עולה פ"א, וכל בחי' יש בה ג' כלים ראש תוך סוף הרי רמ"ג, וה"ח המגדילים הרי רמ"ח. והנה ענין מ"ת שהוא התלבשות המצות עליונים רמ"ח אברין דמלכא מה שהקב"ה מניח תפילין כו' במצות גשמיות תפילין בקלף ודיו וציצית בצמר וכן סוכה ולולב כו' ושאר כל המצות, היינו שע"י קיום המצוה בגשמיות ממשיכים אור א"ס ב"ה המתגלה ברמ"ח אברים דמלכא שיתגלה למטה ממש בעשיה היינו ע"י תפילין ממשיכים בחי' חכמה וע"י צדקה בחי' חסד כו' עד שיד האדם הנותן צדקה תהי' בחי' כלי לגילוי אלקותו ית', כמו שחסד דרועא ימינא שבאצילות הוא כלי לגילוי אור א"ס דאיהו וגרמוהי חד, כך יהי' גילוי זה ממש בבי"ע. וזהו ענין דירה בתחתונים שנעשה ע"י קיום התומ"צ שהן רמ"ח אברים דמלכא הנק' ז"א דאצי' שעי"ז נמשך גילוי זה שבאצי' גם בעשי' ממש (ועמ"ש ביאור ענין זה ע"פ משה ידבר בפ' יתרו, ועמ"ש ע"פ והיה לכם לציצית בפ' שלח בענין וזכרתם את כל מצות כו' ע"ש), אך איך יהי' התקשרות האצילות עם העשי' גשמיות והרי אין ערוך זה לזה, ואיך יומשך ע"י המצות מעשיות גילוי האצי' עליון כו'. אך הענין הוא מפני שישראל עלו במחשבה הקדומה, ומפני זה כשישראל עושין המצות הם ממשיכים ומקשרין