צב

ע"ד לאשתאבא בגופא דמלכא, וכמשנ"ת ענין זה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת ובד"ה אני ישנה גבי רעייתי, אך א"כ צ"ל איך ימים אלו הם נק' לבושי'. והענין י"ל כי יומין עילאין אלו נק' הכלים דע"ס דז"א דאצי', וע"י הכלים יוכלו ליהנות מאא"ס המלובש בהכלים, וכדרך שנת' בד"ה ת"ר נר חנוכה בש"א יום ראשון בענין פי' כי נר מצוה אספקלריא דנהרא, נמצא היומין נק' רק לבושי' לגבי האור דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, וזהו ע"ד שנת' בת"א ס"פ לך לך בפי' בעצם היום הזה שהו"ע העצמות של היום הזה, ור"ל כי היום הזה היינו ז"א דאצי' שנק' יום ונק' זה ע"ד מרע"ה נתנבא בזה היינו בחי' אספה"מ, אמנם העצמות של בחי' ז"א היינו אא"ס המלובש בו ע"ד שנת"ל בפי' בי נשבעתי כו', וכן בגשמיות ביום מאיר השמש אשר שמש הוא בחי' יסוד אבא המאיר בז"א כדפי' הרמ"ז ר"פ בהעלותך ור"פ אמור בענין שמש צדקה, ומעתה יובן ענין שייכות המצות להימים דוקא, דכמו"כ למעלה המצות שרשן מא"א כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור דבחי' כתר, אך אעפ"כ הרי המצות נתלבשו בז"א דוקא כנודע בענין רמ"ח מ"ע שהם ט"ס דז"א טפ"ט כו' כמ"ש בת"א בד"ה ביאור ע"פ משה ידבר, ועמ"ש מזה בד"ה והי' לכם לציצית בענין וזכרתם את כל מצות הוי' כו' את כל מצותי, מצות הוי' הן כמו שהן בז"א דאצי' ומצותי נק' מצד שרשן בא"א, וע"ד הנז"ל בענין מועדי הוי' כו' אלה הם מועדי, והנה מצד התלבשותן בז"א יש להם שייכות לבחי' היומין דוקא כי ו"ק דז"א נק' יומין עילאין ונק' סדר זמנים ובהם וע"י יוכלו הנשמות שהם מבחי' זמן לראות ולהשיג הגילוי אור א"ס שלמעלה מהזמן וזהו שהיומין נק' לבושי', וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה שפי' בזוהר ויחי דרי"ז ע"ב ששרשם מזו"נ דאצי' שהם ז"מ עליונות, והיומין דדורות הראשונות שחיו קרוב לאלף שנה נמשכו מא"א ולא מז"א כמש"ש דל"ז ע"ב, ולפי"ז אז היו הלבושי' מא"א כו' וממילא שהאור הנמשך ע"י הלבושי' הי' מע"ק וכנודע בפי' לבושי' כתלג חיור דפי' בלק"ת דקאי על א"א שהוא לבושי' דע"י, עכ"פ עכשיו שרש היומין הוא מז"א דאצי' שנק' ג"כ יומין עילאין, וזהו ימים יוצרו היינו ו"ק דז"א שנק' יצירה דאצי' וכן קאי על יומין של האדם ששרשם משם, ופי' יוצרו כנודע שהזמן הוא נברא, ולו אחד בהם הכתיב באלף והקרי בוי"ו והוא ע"ד מ"ש בזהר ס"פ וירא דק"כ ע"ב ע"פ בכל צרתם לו צר כתיב לא באלף כו' אע"ג דלאו בההוא אתר כו' להתם לעילא מטא כו' ע"ש. ועד"ז הפי' כאן דהימי' עיקרן ו"ק דז"א שזהו"ע ולו אחד בהם לו בוי"ו דוקא שהוי"ו הוא ז"א דאצי' נק' ו"פ ו' עולה ל"ו וכמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן כו', וזהו ג"כ ענין אחד בהם כי אחד היינו בז"א דאצי', אך עכ"ז מטא ג"כ לבחי' לא באלף היינו א"א וכנ"ל בפי' בעצם היום ובפי' בי נשבעתי, גם י"ל ולא באלף הם מל"ת ולו בוי"ו הם מ"ע וכדפי' בת"א בד"ה משה ידבר וע' בד"ה לך לך בענין ולו אנחנו כו'. אך להבין איך יסכים זה עם פי' דלעיל דיומין הם הלבושי' דחשמ"ל שמתבררים מק"נ, י"ל ע"ד שפי' בד"ה יונתי בענין והחיות נושאות כו' בחי' דמות כמראה אדם להעלותו לבחי' א"א, וע' מזה ג"כ בד"ה זכור את יום השבת לקדשו, וזהו"ע עלי' לו בוי"ו לבחי' לא באלף, כמו"כ ע"י היומין המתבררי' מק"נ ע"י התפי' שבמקום קרבנות תקנום שהם לברר נה"ב להיות