צא

(קיצור. עת לעשות היינו לחבר העת לשם הוי', כמו אחד ועד, וכענין וערבה כו' כימי עולם).

ו) וכן נת' ע"פ שובה ישראל עד כי בחי' מלכותו ית' נק' בשם עד כי עד הוא לשון נצחיות כמו לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד בישעי' סי' מ"ה (ושם נז' ישראל נושע בה' תשועת עולמים והיינו ענין חוסן ישועות כו'), ולא שייך בחי' זו עולמות ונצחיות אלא בבחי' מלכותו ית' שהוא בבחי' וגדר הזמן מלך מלך וימלוך כו', וצריך להשיב בחי' עד הוא בחי' התגלות כבוד מלכותו למקורה ושרשה הוא אא"ס ב"ה ממש כו' להיות יחו"ת כמו יחו"ע בבחי' תרין רעין דלא מתפרשין כו' ע"י שתהי' יראת ה' על פניו תמיד כו' ע"ש באריכות. וזהו ג"כ פי' אמונת עתיך שתהי' בבחי' עד. אך בחי' שובה היינו מלמטה למעלה, ואמונת עתך זהו ע"י קיום המצות בכי"ו ובכל עת וכמ"ש ימים יוצרו ולו אחד בהם וכמ"ש בת"א סד"ה ואלה המשפטים בענין ימים יוצרו שהיומין הן הלבושים הנעשים להנשמה מהתומ"צ ואם חסר יום אחד בלא מצוה חסרה לבושא, דלכאורה אינו מובן הלא יוכל לעשות למחר שני מצות ומה ענינן ליומין דוקא, ומבואר שם כי התומ"צ כמו שהם למעלה הם אור בהיר וצריך להתגשם ולבא מלמעלה מהזמן בתוך הזמן ע"ש. והענין י"ל שהוא ע"ד הנז' כאן בענין מקדש ישראל והזמנים שהענין הוא שצריכים להמשיך גילוי אוא"ס ב"ה דירה בתחתונים אשר שם הוא בחי' זמן ומקום כנ"ל דשרש הזמן מבחי' מל' מלך מלך וימלוך וכן נק' מקום, וזהו"ע עושין רצוש"מ שממשיכים גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' ממכ"ע הנק' מקום, ועד"ז הוא פי' מקדש הזמנים שממשיכים גילוי אא"ס ב"ה שלמעלה שיאיר בבחי' הזמן, וכענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וע' בתניא ח"ב פ"ז שזהו"ע שילוב הוי' באד', והמשכה זו הוא ג"כ ע"י המצות ועז"נ לכל זמן ועת לכל חפץ כו', וע"כ צ"ל קיום המצוה בכי"ו, וזהו ימים יוצרו להמשיך בכי"ו גילוי א"ס ב"ה מלמעלה מהזמן בתוך הזמן, והמקור לזה הוא בג' יו"ט כו' ומהם מאיר בכי"ו ע"י ג' התפי' שבכי"ו כמ"ש בענין להקריב לי במועדו, והנה ענין היומין מבואר בזהר ח"א דצ"ט א' רכ"ד א' רל"ג ב' ושם דף רכ"ד א' ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר, ופי' במק"מ בשם הע"ח שהם לבושי' דחשמ"ל לנר"נ שנפלו בחטא אדה"ר בק"נ וע"י תומ"צ הם מתבררי' כו', ועמ"ש מזה בת"א פ' חיי שרה בכ"י אדמו"ר נ"ע ומה שהביא שם מפ' פקודי דרכ"ט ויקהל דר"י, וי"ל ע"ד שהחשמ"ל דבינה נעשה מסך ולבוש לזו"נ דאצי' שבו וע"י יורדי' לבי"ע כך עד"ז הנשמות דבי"ע כשמתלבשי' בו נהני' מזו"נ דאצי' כו'. אך צ"ע דבפ' חיי שרה דקכ"ט ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין משמע שהם ע"ס דז"א שנק' יומין עילאין, וכן פי' במק"מ בפ' שלח דק"ע ע"ב עמש"ש באינון יומין עילאין דמחדשי כו' וע' ח"ג מ"ב ב' ע"פ ימי חייה ודקנ"ט ב' והימים אינון דאשתמודען כו' ופי' במק"מ ו"ק דז"א ודרמ"ט סע"ב משכו יומין עילאין כו' פי' ספירות של זעיר כו', וכן מבואר בפ' שמיני דמ"א ע"פ מי האיש החפץ חיים אוהב ימים, מאן ימים אלא דא הוא שמא דמלכא קדישא דאחידא באינון יומין עילאין, ונראה הפי' שמא דמלכא קדישא היינו מל' דאצי' שנק' שם דאחידא באינון יומין עילאין היינו ו"ק דז"א וכמש"ש דמ"ב ע"ב בענין ימי חייה כנ"ל, וא"כ לפ"ז נ' דבא בימים היינו בו"ק דז"א והוא