פט

שאינו בראש כו', א"כ כ"ש שאין תימא אם יש בחי' ביו"ט מעלה נגד שבת כו' וכן בבינה נגד חכ' כו', ועוד שהיו"ט נק' רגלים ובהדיא מבואר שיש בחי' ברגל מה שאינו אפי' בראש כו'. אך באמת היינו רק שהבינה יש לה שרש למעלה מהחכ' אבל עכ"ז החכ' היא למעלה מהבינה עצמה לכן שבת קדושתו למעלה מקדושת יו"ט. ועוד זאת כי בשבת יש ב' בחי', שבת תתאה ושבת עילאה, והנה כל העליות שעד החכ' נק' ש"ת אבל שבת עילאה הוא עליות מהחכ' ולמעלה עד אא"ס ממש, וע"ז אמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו'. ואע"פ שגם ביו"ט יש ב' בחי' מועדי ומועדי ה' כמ"ש במ"א וית' לקמן אי"ה, עכ"ז בחי' שבת עילאה גבוה הרבה יותר גם מבחי' הב' שביו"ט הנק' מועדי סתם כמשי"ת), וזהו"ע מקדש ישראל והזמנים ומזכירים לשון זמנים דוקא עם היותו הבחי' נמוכה מאד כנ"ל, אלא לפי שאדרבה היא הנותנת שישראל ממשיכי' בחי' הארת קדש העליון גם בבחי' הזמנים ממש, והיינו ענין ישראל דקדשינהו לזמנים אשר עיקר המכוון שגם למטה בבחי' המקום והזמן יהי' גילוי קדש העליון אא"ס ב"ה שלמעלה מהזמן כו', וזהו"ע והי' אור הלבנה כו' כאור שבעת הימים וכדפי' הרמ"ז פ' תשא דקפ"ח. וזהו"ע שנא' לע"ל אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח בישעי' סי' ל"ג כ', כי הנה אהל תרגום משכן זימנא, לשון זמן ושיהי' בל יצען כו' היינו ע"י שיאיר ויתגלה בו אא"ס ב"ה הסוכ"ע אני ה' לא שניתי כו', וזהו"ע יהא שמי' רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כו'. והנה היו"ט הם ממוצעי' שבהם וע"י יומשך גילוי אא"ס ב"ה מבחי' שבת שהוא למעלה מהזמן לבחי' כל ימי החול שתחת הזמן שהממוצע מזה הוא יו"ט כו' וכמשי"ת אי"ה.

(קיצור. שיו"ט זהו ההמשכה מבחי' שלמעלה מהזמן להיות מאיר ביום שתחת הזמן, ולכן נק' מקרא קדש, עת לעשות לה', ולכן נק' נש"י תמתי, ענין אתם אפי' מוטעים דוגמת קונמות, גם מה שבבינה יש שרש גבוה מהחכ', ויו"ט בט"ו בחדש י"ה, ומ"מ שבת גבוה יותר, קדשינהו לזמנים, כאור שבעת הימים, אהל בל יצען).

ה) והענין כי מבואר במ"א סד"ה צו את בנ"י כו' בפי' להקריב לי במועדו וז"ל במועדו אלו יו"ט שלש רגלים, כי הנה נודע דתפלת כל ימי החול נמשך משבת (כמ"ש בת"א בד"ה ויקהל משה) שנא' בה קדש היא לכם קדש העליון הוא בחי' קדוש ומובדל (נמשך לכם ממש כמ"ש בבה"ז אמור ד"ק ע"ב ע"פ אחותי בת אבי היא בזימנא דנטלא מבי אבא כו' ע"ש, וזהו"ע הנשמה יתירה כמ"ש בד"ה ויקהל משה הנ"ל) ולהיות נמשך ממנו איזה המשכה וכמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו' דרך ה' זו היא המשכה כדרך שהולכין בה מעיר לעיר הנה הדרך הזה הוא ע"י המועדים שהמועדים הם מקראי קדש שהקדש נקרא ונמשך בהם, דהיינו שהם בבחי' בינה שהיא הנק' שכינתא עילאה, והיינו מועד לשון יעוד וחיבור והוא המשכות וממשכת שפע החכ' והכתר לו"ק שהם מקור ששת ימי המעשה, וכמו עד"מ הולדת הולד הוא בבטן האם דוקא וממנה נמשך הלידה וגם החלב להגדילו כו', וזהו"ע המועדים שהם מועדים לשמחה בחי' אם הבנים שמחה ולכן הם ג' יו"ט שהם המשכה בג' מדות חג"ת שהם כללות ו"ק, ובהם וע"י נמשך ג"כ להיות המשכות בתפלות