פח

מלכותו ית' למקורה ושרשה הוא אא"ס ב"ה כו' ע"י שגם בנפשו יהי' קבוע תמיד עומ"ש כו' ע"ש, והוא ג"כ כענין מ"ש במ"א ע"פ אחת היא יונתי תמתי שישראל נקראים תמתי שעושין השלימות להיות הגילוי גם למטה במקום הפירוד שזה תולה בישראל דוקא וע"כ ארז"ל ישראל דקדשינהו לזמני'. ואמנם באמת גם בשבת נא' לעשות את השבת וע' מזה בד"ה זכור את יום השבת. והנה משארז"ל ע"פ אשר תקראו אתם אפי' מוטעין יש לבאר עפמ"ש במ"א בד"ה ראשי המטות, דהנה ענין קונמות קדושת הגוף נינהו וצ"ל מתפיסו בדבר הנדור וא"כ קשה מדוע יכול להתפיס גם דבר שלא חל בו מה"ת קדושה דקרבנות כמו כשאומר על בעל מום ה"ז כקרבן נתפס בקדושת קונם ואילו הי' מקדישו לומר ה"ז עולה ממש לא אמר כלום, ונת' התירוץ כי הנה אורייתא מחכמה נפקת וע"פ ח"ע אין הבעל מום נתפס בקדושת עולה כו', אך נש"י ע"י מס"נ שיש להם הם מגיעי' למעלה מהחכ' כמאמרז"ל קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל כתר הוא מה שלמעלה מהחכמה ונמשך ע"י אותיות התפילה של ישראל מטעם הנ"ל, והם אותיות שלמעלה מהחכ', ולכן עי"ז יכולים ג"כ במבטא שפתים להמשיך ולהתפיס בקדושת קונם גם על דבר שלא חל בו הקדושה ע"י התו' דמחכ' נפקת כו', וכך עד"ז יכולים הב"ד בדבור פה שלהם לקדש המועדים שממשיכי' וקוראים בחי' קדש העליון שיהי' חל ונמשך ביומין דחול שתחת הזמן, לכן ישראל דוקא קדשינהו לזמנים וע"כ אפי' מוטעי' כו' בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו, דזהו ודאי יש לדמות יותר לענין הנ"ל דקונמות כו' וזהו אשר תקראו אותם דוקא, משא"כ לולי קדושת ישראל הרי מן התו' דמחכ' נפקת לא הי' נמשך הקדש ביומין דחול ואף שהוא לא בזמנו כלל כו', כ"א שרש להמשכה זו צ"ל מלמעלה מהחכ' מבחי' כתר והיינו ע"י ישראל דוקא, וא"ת א"כ תאמר שיש בחי' ביו"ט יותר מבשבת שהשבת הוא קדש בעצם קדושה הבאה מאליה ע"י התו' דמחכ' נפקת, וכנודע דקדש הוא חכ', וקדושת היו"ט דישראל קדשינהו לזמני' באה שרש ההמשכה מלמעלה מהחכ', ואנן איפכא שמיעא לן דשבת הוא קדש ממש ח"ע ויו"ט נק' מקרא קדש שהם מבחי' בינה. אך לק"מ דהא ודאי שמ"מ הקרבן ממש חמור מקונם, אף שהקונם שרשו מבחי' גבוה יותר היינו רק שרשו ולא עצמו ממש, ועד"ז גם כאן בענין יו"ט ושבת. ועוד דבאמת מצינו שיש שרש בבינה גבוה מן החכ' וכמ"ש בד"ה לך לך בענין ה' דאברהם כי הוא דא עתיקא כו', ולכן כדי שיהי' הירידה למטה זהו ע"י תוס' ה' דוקא ע"ש באריכות. וכמו"כ נא' כאן כדי שיומשך בחי' הקדש גם תחת הזמן צ"ל מקור ההמשכה מבחי' עליונה יותר, וזהו ענין ה' עילאה שמשם שרש כל המועדי', ועמ"ש בד"ה והתהלכתי בתוככם שכדי להיות המשכת סובב בממלא צ"ל הכח לזה מבחי' עליונה יותר מן עליי' ממכ"ע לסוכ"ע כו', ולכן חל פסח וסוכות בט"ו לחודש בחי' י"ה, הנה נמשכו מבחי' הה' שיש לו שרש למעלה מן היו"ד שהיא ח"ע כו', ושבועות הוא ג"כ ביום החמשי' לספה"ע שהוא בחי' נ' שע"ב כו', וע' בפע"ח שער ר"ח פ"ב כתב כי ודאי קדושת שבת אין כמוהו עכ"ז יש בחי' ומעלה בר"ח משא"כ בשבת כו', וע"ש דבחי' זו נמשך מצד התגברות הבינה כו', ועמ"ש בד"ה מי שם פה לאדם בענין שבתיקון יש בחי' אפי' ברגל מה