פז

דאצי' ע"ד הנז' בפ' פקודי דר"ס סע"ב ולקשר שביעאה בשביעאה, וע' בפע"ח שער א' פ"ז גבי והנה אין כח בזה רק בז"א בלבד כו' אמנם ביום השבת שהוא נגד המל' כו' ע"ש, וע' בפ' קרח דקע"ח סע"ב גבי בשעתא דבעא יומא לאתקדשא כו' ובמש"ש ע"ז בביאור הזהר, וע' באד"ר דקמ"ב סע"ב, ועמ"ש סד"ה ויקהל משה.

קיצור. ענין ששבת נק' יום השביעי כי ענין שבת ונח, שבשי"ב ירידת השכל והמדות בדבור ובשבת עולין במקורן בחב"ד, ולכן נשתהה הבריאה ששה ימים מצד המקבלי' כדי להיות סדר זמני' שהו"ק נק' סדר זמני', ולפי' הרמ"ז הם ז"ת דע"י, והנה הג"ר הם למעלה מבחי' זמן ולכן בשבת שעולים המדות והדבור במקורן ע"כ הוא למעלה מהזמן ונק' יום השביעי היכל הז' קדה"ק, ולכן היום שאח"כ נק' יום ראשון וזהו דשבת מיקדשא וקיימא).

ד) אבל קדושת היו"ט נא' בהם אשר תקראו אתם כו' ישראל דקדשינהו לזמנים, כי הרי היו"ט חלים עפ"י הרוב ביומין דחול שהם מבחי' זמן ממש וכשחל בו יו"ט אשר הוא בחי' מקרא קודש שמאיר בו מבחי' קדש העליון שהוא מה שלמעלה מהזמן וכנ"ל דשרש הזמן מתחיל מספי' הבנין שהם המדות עליונות משא"כ מקראי קדש שהם התגלות חו"ב עילאין הם למעלה מהזמן, וכיון שקדושה זו נמשכת ביומין דחול א"כ הענין הוא שהוא המשכה מבחי' שלמעלה מהזמן להיות מאיר ונמשך ביום שתחת הזמן, ועמ"ש ע"פ מאמר הזח"ג קרח קע"ו ב' ע"פ ויקומו לפני משה, ולכן השבת נק' קדש ויו"ט נק' מקראי קדש כי קדש הוא בחי' סוכ"ע שהוא מובדל ולמעלה מבחי' זמן, והנה שבת שאז הוא העליי' ממכ"ע בבחי' סוכ"ע ממש שלמעלה מהזמן א"כ הוא בחי' קדש ממש ומובדל לגמרי מגדר זמן, משא"כ ביו"ט שהיום עצמו הוא מיומין דחול שתחת הזמן רק שממשיכי' לשם מבחי' קדש ע"כ נק' מקרא קודש שקוראי' בחי' הקדש שיבא ויתגלה למטה, וקריאה והמשכה זו זהו ע"י ישראל דוקא אשר תקראו אתם כו' (כי להיות ההמשכה והגילוי למטה בבחי' זמן שיומשך לשם למעלה מהזמן זה לא נמשך ממילא כ"א בעובדא ואתעדל"ת תלי' מלתא וניתן לבנ"א וכמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א וכתי' לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ומבואר במ"א הפי' כי שמים מקיפי' וסוכ"ע אשר שם הוא למעלה מהתחלקו' והוא ג"כ למעלה מהזמן, רק תחת השמים דוקא בבחי' ממכ"ע שם הוא התחלקות עת לכל חפץ וגם בחי' זמן כו' וכתי' אשר ברא אלקים לעשות וארז"ל לעשות לתקן כל מה שנברא בשי"ב צריך תיקון כו', וזהו ענין והארץ נתן לבנ"א שיתקנו וימשיכו מבחי' סוכ"ע בממכ"ע מלמעלה מהזמן בזמן, וזהו ג"כ הנק' עושין רצונו ש"מ, מקום היינו ממכ"ע כמאמ' ברוך המקום, ועושין רצונו ש"מ להמשיך בו גילוי אא"ס הסוכ"ע כו', וזהו עת לעשות לה' ופי' בזח"א וירא קט"ז ב' לחברא לה בקוב"ה וכ"ה בפ' תרומה קנ"ה ב'. ויובן זה עוד עפמ"ש סד"ה שובה ישראל עד, עד הוא לשון נצחי' כו' ולא שייך בחי' זו ולשון זה עולמות ונצחי' אלא בבחי' מלכותו ית' שהוא בבחי' וגדר הזמן מלך מלך * וימלוך כו' וצריך להשיב בחי' עד היא בחי'