פו

למטה מא"ק היינו ז"ת דמל' דא"ק שזהו"ע ז"ת דע"י כו'. אמנם גם א"ק נק' אדם דבריאה כי למעלה מא"ק לא שייך כלל לומר שנכלל עד סוף כו' בסקירה א' כו' כי אינו בגדר עלמין כלל כ"א בא"ק שייך לומר כן, וכמ"ש כ"ז במ"א ע"פ המאמר בפ' תרומה דקס"א קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כו'. עכ"פ לפמש"כ בלק"ת שמקור סדר זמני' הוא בו"ק דאצי' ע"כ לפי"ז יובן מה שהי' משך הבריאה ששה ימים, שהוא כדי להיות הזמן צ"ל ההמשכה ע"י ו"ק הנ"ל וממילא צ"ל ששה ימים כי כל מדה הוא יום א' כו', וגם מזה נמשך התהוות המקום שעיקר בחי' מקום הוא ג"כ ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום ששרשן ג"כ מששה מדות הנ"ל כמ"ש בד"ה וארא אל אברהם ובד"ה ויאמר משה אכלוהו היום בענין כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך כו' ע"ש, וגם הטעם שנבה"ע בששת ימים כדי שיהי' אח"כ מצות שמירת שבת ביום הז', והכל עולה בקנה א' למשכיל על דבר). והנה בשבת שעולים המדות וחב"ד המלובשים בהן לשרשן באצי' הוא בחי' עלי' מבחי' זמן בבחי' שלמעלה מהזמן (כי הגם שו"ק דאצי' נק' ג"כ סדר זמני', אך באמת שבת הוא בחי' מוחי' דאבא חכ' עילאה שהוא בחי' שלמעלה מהזמן, ולכן מהחסד דז"א ולמטה נק' ימי הבנין עולם חסד יבנה, משא"כ ג"ר דאצי' הם למעלה מבחי' עולם והוא למעלה מהזמן וע' בפע"ח שער מקראי קדש פ"ה בענין ספירת הבנין שהם ז"ת, וע' בספר אור נערב להרמ"ק חלק ששי רפ"ג מה שכ' ההפרש בין ז"ת שהם מדות נאצלות לנהל התחתונות משא"כ ג"ר שכל חכ' ובינה שהם מדות צודקות בעצמיותן ולכן נא' שלח תשלח את האם שהוא בינה שאין ראוי לחקור בהן כו' ואת הבנים שהן ז"ת תקח לך לחקור ולדרוש בהם כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים עכ"ד), וזהו שכל שבת נק' יום השביעי והוא זכר למע"ב הגם שעברו הרבה מאד רבבות ימים, אלא לפי כי בכל שבת הוא העליי' בלמעלה מהזמן וכמ"ש מזה בד"ה שמע ישראל (והוא הנק' יומא שביעאה שהוא ג"ר שלמעלה מספי' הבנין ע"ד היכל הז' שהוא קד"ק כולל ג"ר וע' בפ' בשלח ס"ג ב' פ"ח א') וביום א' מתחיל התגלות מדה ראשונה מספי' הבנין שהם מקור בחי' זמן כו', וענין עלי' זו של הזמן בלמעלה מהזמן נלע"ד ע"ד שילוב אד' בהוי' המבואר בתניא ח"ב פ"ז, ומ"מ עלי' זו רק בפנימי' העולמות משא"כ בחיצוני' העולמות, ואעפ"כ גם חיצוני' העולמות מקבלי' חיותם מבחי' המח' עילאה שלמעלה מבחי' הדבור, אשר הזמן נלקח מבחי' הדיבור כו' שבשי"ב נמשכו ע"מ, משא"כ מצד המח' הרי במח' א' נבראו העולמות וכמ"ש בביאור ע"פ יונתי, ומשם מקבלים העולמות חיותם בשבת וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה שובה ישראל הנ"ל, (ובאו"ת פי' שזהו ענין בא שבת בא מנוחה, שהמנוחה הוא מה שהעולמו' מקבלי' חיותם מבחי' שרשם כמו שעלו במח'), ולכן לא נז' שם הוי' כל שי"ב עד אחר שנא' ביום עשות ה' כו' וביש"ב נז' רק שם אלקים בלבד לפי שהם בחי' ירידה והמשכה להתלבש בזמן והוא ע"י צמצום וגבו' מבחי' ש' אלקי' משא"כ שם הוי' שמורה על הי' הוה ויהי' שהוא למעלה מהזמן אבל בשבת שאז העלי' מהזמן בלמעלה מהזמן שהוא ש' הוי' לכן נא' אח"כ הוי' אלקי' כו', וזהו דשבת מיקדשא וקיימא וא"צ לקידוש ב"ד כ"א היא קדושה הבאה מאליה מחמת כי בו שבת כו' (וכך הוסד סדר ההשתלשלות להיות מתחילה ירידה והמשכה ע"י ו"ק דז"א ובסיום המדה הששית בבוא הארת מדה הז' שהוא המל' יהי' אור חוזר ועליי' מלמטלמ"ע עד יומא שביעאה שמלמטלמ"ע שהוא בחי' היכל קדה"ק