פה

ומתלבשי' באותו המעשה, וכשפוסק מלעשות אזי שכלו ומדותיו מתעלי' בעצמותן, וזהו הנייחא ועמ"ש מזה בד"ה שובה ישראל עד. וכך עד"מ שי"ב ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל יומא ויומא עביד עבידתא כמ"ש בפ' אמור דצ"ד ב', והיינו יום א' נגלית מדת החסד וברא בה את האור במאמר יהי אור כו' וכן ביום שני נגלית מדת גבו' כו', ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מלובשים בכל מדה כמ"ש בתניא ח"ב פ"י, וזהו ענין השפלה וירידה של המדות וחב"ד המלובשי' בהן שירדו מאצי' להיות מהן התהוות בי"ע, ולכן נק' ימי החול וימי המעשה אעפ"י שהן מדות דאצי', אלא לפי שירדו ונתלבשו בעשי' וכמש"ש א"ר יצחק אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול כו' א"ר חייא בגין דשרי למעבד בהו עבידתא, וע' מזה בסידור שער המועדי' דהיינו מטעם הנ"ל לפי שהכלי' דמדות דאצי' ירדו בירידה גדולה להתלבש בבי"ע כו', ובשבת עולים המדו' וחב"ד המלובשי' בהן בעצמותן באצי' וזהו ענין השביתה והנייחא, ואזי כתי' ויכל אלקי' ביום השביעי מלשון נכספה וגם כלתה נפשי שהוא בחי' כלות הנפש ותענוג, וכך ביום הז' הוא התגלות תענוג עליון, ועמ"ש בד"ה והי' מדי חדש, ומ"ש בענין שבת בד"ה אכלוהו היום ובד"ה ויקהל משה ובד"ה את שבתותי תשמרו. והנה בכ"ז יובן מה שלכאורה יש להפליא למה הי' צריך להיות משך בריאת העולם ששת ימים והלא במאמר א' יכול להבראות, וגם באמת איתא דבמח' אחת ברא הקב"ה את העולם, אך הענין שזה שהי' המשך ששת ימים זהו מחמת המקבלי' שהם בע"ג ותכלית וכדי שיוכלו להתהוות כמו שהם הי' צריך להיות ההמשכה ע"י ו' מדות הנ"ל שהן הן ששת ימים, וזהו שוקיו עמודי שש וארז"ל במד"ר ס"פ קדושי' ס"פ כ"ה ובפ' במדבר ר"פ יו"ד שוקיו זה העולם עמודי שש שנברא לששת ימים והיינו שמקבל ע"י ו' מדות ושוקיו הם נו"ה כו' שבהם וע"י נמשך מכל המדות כי נצח ענף החסד כו'. וביאור הענין היינו בהיות ידוע שהזמן הוא נברא ומחודש והוא ית' למעלה מעלה מגדר זמן, וזהו ענין שם הוי' שמורה ע"ז שהוא למעלה מהזמן שהוא הי' הוה ויהי' ברגע א' צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א', וכדי להיות התהוות הזמן הוא ע"י שמתחילה נתחלק החיות לששה מדות שהם הם הנקראי' שי"ב, שכל יום ומדה כולל אלף שנה כמ"ש אלף שנים בעיניך כיום אתמול, ואח"כ מזה מתחלק לכל שנה חיות כללי, וזהו ענין ר"ה, ואח"כ מתחלק ליב"ח בכל ר"ח נמשך חיות כללי לאותו חדש ולכן נאמר והי' מדי חדש בחדשו כו', ונמצא ששה מדות הנ"ל הם ראשית ומקור להתהוות הזמן (ובמ"א נת' שע"ז ארז"ל בבראשי' רבה פ' שלישי מכאן שהי' סדר זמנים קודם לכן, כי ו"ק הנ"ל נק' סדר זמנים לפי שאינן זמן ממש כמו בבי"ע אלא שהם סדר ומקום להתהוות הזמן, וע' בלק"ת פ' בראשית בטעמי מצות גבי מ"ע שהזמ"ג פי' כי מהחזה דז"א ולמטה נק' זמן, אמנם הרמ"ז פ' תשא דקפ"ח ע"ב פי' דשרש סדר זמני' הוא בז"ת דעתיק ע"ש, וצ"ל שזהו"ע ימי קדם הנז' באד"ר דקל"ד, שעם היותן נק' ימי קדם היינו קודם לאצי' וכמאמ' הנ"ל סדר זמני' קודם לכן, וזהו"ע ההפרש בין עתיק יומין ובין כשנאמר עתיק, כי יומין היינו ז"ת ולכן הוא מקור סדר זמנים לפי' הרמ"ז אבל עתיק הוא ג"ר דעתיק ג"כ, אבל אדמו"ר נ"ע פי' בענין ימי קדם שהם למעלה מהשתלשלות לגמרי ע"ד המתנשא מימו"ע דפי' שמתנשא ומובדל מימו"ע כו' וצ"ע. ולפ"ד הרמ"ז ג"כ א"ש מ"ש במ"א דא"ק נק' מחה"ק ששם נכלל עד סוף כל הדורות בסקירה א' ממש, וסדר זמני' הוא