פד

ותרגום אועד אזמין מימרי, ונועדו ויזדמנון, שהוא ענין הזמנה וזמון ולא לשון זמן וכמבו' בקורק"ע בשרש זמן לשון זמן ענין בפ"ע כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים קהלת ג' א', וזמין ענין בפ"ע כמ"ש יבא לעתים מזומנים עזרא יו"ד י"ד נחמי' יו"ד ל"ה, נמצא מועדים י"ל מלשון זמינין ובעמוס ג' ג' הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו אם אזדמנו, ומצינו לשון זמין גבי קדש בפ' יתרו וקדשתם היום ומחר ותזמינון יומא דין ומחר, וכן בש"א ט"ז ה' ויקדש את ישי וזמין ית ישי, וכן פי' בזוהר פ' אמור דצ"ד בענין המועדים ל' זימון במש"ש תלתא אינון זמינין מקדש כו'. מיהו הרד"ק במכלול פי' זמין וזמן לענין א', ועכ"פ לפי' התרגו' י"ל מועד הוא לשון חיבור כמו ונועדתי לך שם בפ' תרומה כ"ה כ"ב שהוא לשון התקשרות ודביקות כמ"ש בד"ה שאו את ראש כל עדת בנ"י כו', וכן לשון אם לא יעדה הכל ענין יעוד ויחוד וחיבור וכמ"ש בזח"א ר"פ ויגש ע"פ כי הנה המלכים נועדו כו' וכן ת"י שם בתילי' המלכים נועדו אתחברו, ומ"מ נראה לומר כי זהו ענין א' עם זימון כי זימון וחיבור ענין א' הוא שמזמני' את פלוני להיות מתחברים יחדיו. וכמו"כ י"ל ענין יעוד דאמה העברי' כמ"ש בת"י שם ע"פ ואם לבנו יעדנה ואם לצד בריה זמין יתה, והיינו ענין המועדים עצמם ובהם נא' מועדי ה' אשר תקראו אותם אבל ענין אשר תקראו אותם במועדם דהך במועדם היינו בזימניהון מש"ה צ"ל מקדש ישראל והזמני', ומ"מ הקושי' אתא שפיר אמאי אומרים והזמני' שהזמן הוא בחי' נמוכה והל"ל מועדי' שהוא ענין גבוה יותר דהיינו ענין יחודים עליונים שהוא התגלות אא"ס ב"ה וכמשי"ת לקמן בס"ד.

קיצור. לבאר ענין עתיך זה סדר מועד יש להקדים הקושי' מדוע אומרים מקדש ישראל והזמני' שהזמן הוא בחי' נמוכה והל"ל מועדים דפי' מועדים הוא ענין יחוד וחיבור רק שיחוד וחיבור זה הוא בזמן ההוא, וה"ל להזכיר העיקר ולמה הזכיר ענין זמן.

ג) והנה בשבת אומרים מקדש השבת, וביו"ט אומרי' מקדש ישראל והזמנים והיינו כמ"ש הטעם בגמ' פ"ב דביצה דשבת מיקדשא וקיימא משי"ב, משא"כ היו"ט ע"י קדושת ישראל נתקדשו הם כמ"ש אשר תקראו אתם כו' ובברכות דמ"ט א' אמרי' בפי' מקדש ישראל והזמני' ישראל דקדשינהו לזמנים כו'. הנה בתפילת שבת אנו אומרים זכר למעשה בראשית וכן בקידוש זכרון למע"ב, ופי' בטור סי' רע"א שענין זכר זה היינו שאנו שובתים ביום ששבת בו הקב"ה אחר תכלית מע"ב, והיינו כי כל שבת נק' יום השביעי כמו שבת בראשית כמ"ש וביום השביעי שבת כו', ולכן אנו אומרים עם מקדשי שביעי, ולכאורה הוא פלאי הלא משימ"ב עד עתה חלפו ועברו הרבה רבבות ימים ואיך יתכן לומר על כל שבת שהוא יום השביעי (דבשלמא בענין החדשים שפיר נק' תשרי החדש השביעי כי החדשים נמנים לפי הילוך השמש והירח שבמשך יב"ח סובבת החמה שפיר שייך לקרוא ניסן חדש הראשון כו', משא"כ בימים לא שייך לומר כן דאיזה טעם יש שנק' לכל יום בשבת יום ראשון עד שהשבת הוא יום השביעי, ומ"מ בכל העולם כולו המנין ימים כן הוא ממזרח עד מערב וכמ"ש בכוזרי מאמר א' סי' נ"ז). אך הענין כי שבת הוא כמ"ש וישבות ביום השביעי תרגומו ונח, ופי' עד"מ אדם ששובת ונח מאיזה מלאכה ומעשה שאז כשנח ושובת הענין שבא לעצמותו, כי בשעת המלאכה שכלו ומדותיו יורדי'