עט

האור תחלה בבחי' עיבור ביסוד דנוק' מל' דאצי' שהיא הממוצע בין אצי' לבריאה אזי עי"ז דוקא יוכל להיות נמשך בבי"ע ואם לאו לא יתקיים כלל בבי"ע, וזהו"ע הנפילים אשר הי' בארץ, וע' בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא שם נת' ג"כ איך שכל המשכת האור מע"ס דאצי' בבי"ע א"א להיות כ"א ע"י המ' דוקא וזהו המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ דוקא, וכמו שא"א לומר שכל עמוק אלא ע"י משל דוקא, וזהו"ע משלי שלמה כו' וארז"ל בשה"ש רבה בפסוק שה"ש ורבנן אמרי אל יהי המשל קל בעיניך שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד על דברי תורה וע' בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו שהמשל זהו"ע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה, ופרסא זו נמשכה מבחי' מ', וע"ש פ' לך לך בד"ה והבדילה הפרוכת לכם, ולכן ע"י המ' דוקא נמשך מהאצי' בבי"ע ועד"ז הכתר ממוצע בין המאציל לנאצלים ונק' ג"כ פרסא, בזח"א פ' נח דס"ה א', וכמ"ש בפרד"ס שער הצחצחות, וזהו"ע תיבת נח שעי"ז דוקא הי' קיום העולם שלא יהי' בחי' נפילים כו', ועד"ז יובן והי' אמונתך עתיך חוסן כו' שיתא סדרי משנה שהם ו"ק דאצי' ובהם מאיר ח"ע, אבל הכלי לזה הוא יראת ה' היא אוצרו, שהיראה היא בבחי' מ', לירא מהמלך הקב"ה אשר מלכותך מכ"ע, שעיקר קבלת עומ"ש זהו"ע היראה, וא"כ ע"י היראה ממשיכים האור בבחי' מ' שהיא האוצר שבה וע"י יומשך האור למטה כו', משא"כ האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כו' עמ"ש סד"ה ויקח קרח, עוי"ל בזה עדמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות בענין שצ"ל חותם בברוך בעסק התושבע"פ ע"ד חתום תורה בלימודי, וחותם זה היינו ע"י היראה, שעי"ז דוקא נעשה לו התורה סם חיים כו'.

וזהו ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה כו' וע' אבדר"נ ס"פ כ"ט שע"י מדרש ואגדה יבא לידי יראה, וזהו לגבי משה מילתא זוטרתא והקשו דהא שואל מעמך כתי' וע' בסש"ב דפי' לגבי משה שיש בכל נשמה מבחי' משה, ויותר י"ל כי תורה צוה לנו משה, ונק' זכרו תורת משה, וא"כ ע"י האגדה שמבחינת משה יוכל לבא לידי יראה וכמארז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, והיינו לגבי משה מילתא זוטרתי הוא ר"ל לגבי עסק התו' כו', ולכן סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו'.

נמצא יש כאן בפסוק והי' אמונת עתיך ז' ענינים ששה הם ש"ס משנה והבחי' הז' יראת ה', וזהו כענין המבואר ע"פ שבע ביום הללתיך שמזה למדו שבע ברכות בק"ש בשחר מברך שתיים לפניה כו' והיינו שעי"ז נמשך יחוד ו"ה של שם, וא"ו זהו ו' בחי' אמונת עתיך כו' ובחי' השביעית זהו בחי' הה"א כו' ולכן כינור של בהמ"ק הי' בו ז' נימין.