ע

נותן כח בקדושה בכל הכ"ח עתים, וע' בזח"ג פ' פנחס דרמ"ה בענין נט"י על ב' ידים שבהם כ"ח פרקין ב"פ י"ד כו' ועתה יגדל נא כח אד', עמ"ש בלק"ת ע"פ משחקת לפניו בכל עת בד"ה ואהי' אצלו אמון.

קיצור. ענין אברכה את ה' בכל עת, אף בבחי' ואל יבוא בכל עת והיינו כי יש כ"ח עתים כנגד ב' י"ד וע"י התורה הנק' כח ועתה יגדל נא כח אד' נותן כח בקדושה בכל הכ"ח עתים, וזהו ג"כ נט"י, וזהו והי' אמונת עתיך.

ו) וז"ל הפרד"ס ערך עת ז"ל המל' נק' עת ועליה נא' עת לעשות לה', וע' מענין עת לעשות לה' בזח"ב תרומה קנ"ה ב' ובפ' וירא קט"ז ב', ומפני כי היא כלולה מכ"ח עתים י"ד בהיותה מלאה מיוחדת בשמש והם טובים וי"ד רעים בהיותה חסרה והולכת כו', ועז"נ ואל יבא בכל עת אל הקודש כו' וכמו שעתים אלו כ"ח במל' כן בבינה עכ"ל. ואפ"ל כי ב"פ י"ד עתים היינו מצד ב' ידות חסד וגבורה שמצד החסד הן י"ד עתים לטובה כו', ואפ"ל שלכן ע"י התורה נק' אמונת עתיך כי התורה נק' כח ונעשה עי"ז לאכללא שמאלא בימינא ימינך ה' נאדרי בכח כו' וכמ"ש בזהר דנ"ח ע"א ע"פ ימינך ד' נאדרי בכח, ופי' כח היינו ב' ידים הנ"ל כמ"ש במא"א אות כ' סעי' יו"ד וכמ"ש במ"א ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' דהיינו ע"י עסק התורה שנק' עוז וכח כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וזהו עת לעשות לה' ופי' בזהר וירא שם שזהו ע"ד ויעש דוד שם היינו שהמשיך בהשם מבחי' עצמיות וכענין ותעש לך שם ועמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י בההגהות ובאגה"ק בד"ה ויעש דוד שם ובזח"ג בחקותי קי"ג ב', וזהו ג"כ ענין אני הוי' בעתה אחישנה, ובמא"א אות ע' סעי' ס"ט עת נק' המל' קודם הזיווג ואחר הזיווג נק' עתה בתוס' ה' עכ"ל, ואפ"ל כי עת מורה על זמן, והנה באוא"ס לא שייך בחי' זמן רק בבחי' מל' שייך זמן, ולכן דוקא קודם הזיווג נקראת עת לשון זמן מוגבל כמ"ש לכל זמן ועת, אבל ע"י הזיווג נק' עתה כי היחוד הוא התגלות מלמעלה מהזמן בבחי' זמן, א"כ הזמן הוא הכל בחי' עתה כמו שם הוי' הי' הוה ויהי' הכל א' ועיין מזה בסש"ב ח"ב פ"ז, וע"ד הנה מקום אתי מקום ארון אינו מן המדה ע"י התגלות אוא"ס שלמעלה מהמקום, וכמו"כ י"ל בענין הזמן, וכמו שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו ומנהיגיו עד סוף כל הדורות כו', וגם כמו יום ר"ה כולל החיות של כל השנה, ואפ"ל שזהו פי' והי' אמונת עתיך שבחי' המ' הנק' עת יהי' בבחי' אמונה המקבלת מאמת הוי' לעולם, והוא היחוד עליון, וזהו עת לעשות לה' לחבר האי עת לקוב"ה כמ"ש בזח"א קט"ז ב' וח"ב קנה"ב כנ"ל, וזהו ע"ד ארוממך אלקי המלך כמ"ש הענין בת"א בד"ה כי אתה נרי, וכענין מ"ש בזח"ג פ' בלק דקצ"ז ע"ב ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך כו', אמונה אומן ופי' אמונה אומן תרין דאינון חד נהר וגן דא נפיק מעדן ודא אשתקי מיניה דהיינו אמונה הוא מל' אומן יסוד, כמו"כ י"ל בענין אמונת עתיך, זהו מ' כשמקבלת מיסוד וחיבור ויחוד זה זהו ממש ע"י אמונת עתיך כדפירש"י אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך כו' שמאמין בבחי' אמת שהוא הקב"ה הנק' אמת כמ"ש וה' אלקים אמת, ועי"ז מייחד המ' הנק' עת ונק' אמונה עם אמת כו', וגם זהו אמונה לשון חיזוק ותקעתיו יתד במקום נאמן שהוא היסוד להיות אוהל בל יצען ובל יסע יסודותיו ולפי' התד"א