נא

כשהי' השכל בהשגתו לא הי' צריך לריבוי אותיות כלל, נמצא האותיו' מתרבים, אבל עצם השכל הוא מתמעט, כי השכל המלובש בדיבור אינו בערך כלל איך השכל אצל הרב, וכך למעלה בבחי' אותיות וכלים נמשך ומתרבה למטה יותר, ובבחי' אורות הוא להיפך שכל מה שלמעלה יותר מתרבים האורות יותר וז"ע עקודים ששם ריבוי האורות יותר מבאצילות והם בכלי א' (ומזה יובן ענין לפעמים המספר חסרון ולפעמים מעלה ע' בשל"ה ר"פ במדבר דשמ"ז ע"א), ולכן עד"ז יש ב' בחי' רבבה הא' ודגול מרבב' מע"ק ועקודים זהו ענין ריבוי האורות. אך עכ"ז זה הוא נמשך בז"א ע"י רבותים אלפי שנאן דחיות המרכבה שהם ריבוי הכלים, דהיינו כי עכ"ז אף שהן ריבוי הכלים היינו שריבוי זה מתכלל באחדות, ע"ד ע' נפש דיעקב לאפוקי ק"נ ששם הריבוי והפירוד ממש, ועז"נ כל המוסיף גורע כמ"ש בזח"ב פקודי דרל"ג, אבל בחיות המרכבה הרי הריבוי מתכלל ביחידות שנעשו ד' דגלים, וכולם פונים לכוונה א' להיות ארוממך אלקי המלך כו' וכמ"ש במ"א בענין ורב להושיע, ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' והוא ע"ד הנ"ל בענין וקבל היהודים כו' ויחן שם ישראל כו', ולכן בכח זה מעוררים וממשיכים מבחי' רבבות דא"ק וא"אששם הם בבחי' יחוד ממש כנ"ל, והיינו שהם ממשיכים מאלפי שנאן שהם בחי' אין ממש וזהו ע"י ביטול היש לאין שבהם וז"ע ודגול מרבבה כו'. ומעתה אפ"ל ג"כ ענין איומה כנדגלות, כי הנה מצינו ענין איומה נז' בתורה גבי הענקים שנקראו אימים כמ"ש בתו' דברים ב' י"א רפאים יחשבו אף הםכענקים והמואבים יקראו להם אימים ופרש"י אימים ע"ש שאימתן מוטלתעל הבריות, כמ"ש ג"כ בפ' שלח י"ג ל"ג ושם ראינו את הנפילים בני ענק כו' ונהי בעינינו כחגבים כו', והנה באברהם כ' האדם הגדול בענקים ביהושע סי' י"ד ט"ו כמשארז"ל ברבות פ' בראשית פי"ד, ובפ' נשא פי"ג אמרו שם זהגדול מן אדה"ר, והענין כי אדם הראשון הוא חכ"ע כמ"ש במא"א אות א'סל"ב וכמשנ"ת ג"כ בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה שיש ב' בחי' אדם, אדה"ר הוא בחכ' ואדם תתאה הוא ז"א כו' והטעם שהחכ' נק' אדם לפי שבה מלובש אא"ס כמו עיקר חיות הנשמה מתגלה במוחין כו' וכמ"ש בד"ה מי יתנך כאח לי, והנה שרש התהוות החכ' מהכתר הוא רק מבחי' שערות, אבא יונק ממזלא כו', ולכן הכתר נק' אדם הגדול, בחי' ולגדולתו אין חקר, והחכ' שבו מוחא סתימאה שלמעלה מחכמה דאצי', ועל אדה"ר שהואחכ' נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו היינו שאינו ערוך לבחי' אדםהגדול ממש, וכדפי' במק"מ פ' משפטים דקכ"ב ע"א ענין דמות כמראה אדם ולא אדם ממש כי אדם ממש זהו בחי' כתר וא"ק שכולל כל ההשתלשלות, והחכמה שהוא אצי' מאין תמצא מבחי' כתר, ואין ערוך וע"כ נק' רק דמות כמראה כו', וב' בחי' אלו ז"ע סוכ"ע וממכ"ע כי חכ' נק' ראשית הגילוי בחי' ממכ"ע, אבל כתר ל' כתרו את בנימין הוא בחי' סוכ"ע, ואין ערוך כלל ממכ"ע לגבי סוכ"ע וע"כ נק' בחי' סוכ"ע אדם הגדול וכגבוה השמים על הארץ כו', והיינו כי בכתר יש ג"כ ע"ס והוא בחי' אדם, כיון שהוא סובב לבחי' עלמיןאלא שהן בחי' א"ס ממש, וכמו שחסד דא"א נק' ורב חסד בבחי' בלי גבול משא"כ בז"א נק' חסד עולם וכמ"ש באגה"ק סי' ח' ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו כו' וע' בזח"ב ר"פ משפטים דצ"ד סע"ב דאיהו אדם באורח אצי' דלעילא כו'.