מג

מי זאת הנשקפה כו' איומה כנדגלות [דגלים]

בס"ד פ' במדבר תרט"ו

בשה"ש סי' ו' י' מי זאת הנשקפה כו' איומה כנדגלות ופי' ברבות במדבר פ"ב אמרו דקאי על הדגלים שישראל כשראו בה"ס רכב אלקי' רבותי' כו' עשויים דגלים כו' שנאמר דגול מרבבה כו' התחילו מתאוים לדגלים ועז"נ נרננה כו' נדגול, וגם פי' ודגלו עלי מגדיל עלי אהבה כו' עד ובמה אתם כנדגלות בדגלים שנתתי לכם ודוד רואה ואומר לא עשה כן לכל כו' ע"ש, וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ ודגלו עלי אהבה וע"פ איומה כנדגלות, ובפ' בא פט"ו פי' פסוק זה על ד' גליות כמו שחר בבבל כו' איומה באדום כו' וכ' בכי"ק מצינו בכמה מדרשים המגדילים מאד ענין הדגלים כו' וכל משכיל יפלא בעיניו כו' ע"ש. והנה ברבות בא פט"ו שם דק"ל ע"א איתא וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים כן יראים מן ישראל שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכן נאמר איומה כנדגלות שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים במלאכים נא' שרפים עומדים ממעל לו ובישראל נאמר אתם נצבים היום כו', משמע גדולת הדגלים מה שדימה אותן למלאכים, וג"ז לכאו' אינו מובן כ"כ דהא מצינו בכמה מדרשות שנש"י שרשן גבוה ממלאכים כו'. ומתחילה י"ל ענין הנשקפה כמו שחר ובת"א ס"פ וישב ד"ה מהלכים כו' וז"ל וכתי' ויאבק איש עמו עד עלות השחר שעד עלות השחר לע"ל כל ימי משך זמן הגלות הכל הוא בבחי' ויאבק כו' וכתי' ורב יעבוד כו' ע"ש, ומבואר שם דמבחי' ויאבק הנ"ל שנלחם עם הנה"ב ומהפכו מזה נעשה העלי' לע"ל כענין סוס ורוכבו כו', ועיי' מענין ויאבק בת"א פ' וישלח שהעלו אבק והיא בחי' תשו' בחילא יתיר כדרך המתאבקי' כו', וז"ש ברבות וישלח פע"ז ע"פ ויותר יעקב לבדו ויאבק כו' מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ה' לבדו כו', וז"ש בדד עין יעקב ה' בדד ינחנו והיינו ע"י ויאבק כו', וזהו מ"ש אז יבקע כשחר אורך כו' שהוא התגלות מבחי' ישת חשך סתרו שיומשך בבחי' אור וגילוי כמ"ש ע"פ והי' אור הלבנה, וע'