מא

ועמ"ש כה"ג בד"ה תקעו בחדש דרוש השני בפי' שיתף עמו מדה"ר להמשיך הביטול בהיש כו', וסד"ה שובה ישראל דרוש השני, וע"ד יעקב חבל נחלתו וכשמושכים בחבל מלמעלה כו' באגה"ת ובביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון בתחילתו בלק"ת, וזהו משכני כו', וזהו למה תתענו כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך כו'.

קיצור. השבטים הם אצי' הנמשך בבריאה ל' כוכבא דשביט, והם המעלים את המ' דאצי' המסתתרת בבריאה לאצי', וזהו היכל קהק"ד, וזה"ע מאלמים אלומים וע"י העלאת מ"ן ממשיכים מ"ד, קראו בשמו כמו ע"י ההילול מעוררים גילוי המדה, והבירור ה"ע אתהפכא דנה"ב כו').

ב) והנה השבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבנו אלא אחד ועמ"ש מזה בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק, שהוא ב' המדריגות הא' בחי' אהבה בתענוגים ע"י דאתהפכא חשוכא לנהורא ונק' ארץ זבת חלב ודבש אכלתי יערי עם דבשי כו' ונק' כנס"י ועמ"ש בפי' כנס"י בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ ששים המה מלכות, הב' בחי' אתכפי' לעשותה לאהבה ונק' לכתך אחרי כו', ושם שזהו בחי' צדיקי' ובחי' בינונים כו', ואפ"ל עוד ע"ד המבואר בביאור ואלה המשפטים ההפרש בין נשמות דבי"ע ובין נשמות דאצי', ושם דנשמות דאצי' זהו בחי' יוסף ולכן לא הכירוהו השבטים כו', והדעת שבנשמות דבי"ע נק' בהמה לגבי דעת דאצי', והנה עיקר בירור המדות הוא ע"י הדעת כמ"ש בת"א פ' תולדות ע"פ מים רבים יעו"ש, ולכן א"ש שנשמות דאצי' ע"י הדעת יוכלו להפך מדותיהם מהקצה אל הקצה לבא לבחי' אתהפכא חשוכא ובחי' אהבה בתענוגים משא"כ בנשמות דבי"ע שאין הדעת כ"כ, וכמש"ש בד"ה ואלה המשפטים שזהו ע"ד שאין דומה שמיעה לראי' כו' ע"כ נאמר אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם שאין לכם כלות הנפש, וכמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי, ואעפ"כ כך אין בלבנו אלא אחד ע"י בחי' אתכפי' כו'. ועמ"ש עוד ההפרש בין אתכפי' ובין אתהפכא ששורשם נמשך ממוחין דאי' ומוחין דאבא כו', בבה"ז פ' אמור דף קוף ע"פ אחותי בת אבי היא כו', וזהו ההפרש בין מרכבתא עילאה דהאבות שהם חג"ת דאצי', שהוא ע"ד כשם שאין בלבך אלא אחד, שמהם מקבלים הצדיקים הגמורים ע"ד הנז' בסש"ב ח"א פ"י בענין ראיתי בני עלי' והם מועטים שמהפכים הרע ומעלים אותו לקדושה כו' ועמ"ש מענין עלי' ע"פ בהעלותך את הנרות, גם עלי' נק' בינה שכינתא עילאה ע"ד מעל השמים, אז תתענג על הוי', והצדיקי' הגדולי' נקראים בני עלי' שהם מקבלים ממרכבתא עילאה חג"ת דז"א שהם מרכבה לבחי' בינה שכינתא עילאה וממשיכים בה גילוי עתיק ע"י יסוד אבא, שהם בהעלאת מ"ן שלהם לבינה ממשיכין יחוד או"א עילאין כו' ששרשו מע"י וא"א כו' ולכן אי' בכהאריז"ל שאם הי' צדיק שהי' יכול להעלות מ"ן לבינה כו', וענין העלאת מ"ן לבינה י"ל ע"ד מ"ש בת"א בד"ה ראה ריח בני בענין ריח שהוא העלאת מ"ן לבחי' מקיף כו' וכל המקיפי' מבינה כו' וכדלקמן שכינה נק' מזבח הפנימי שבו מקריבין קטורת בחי' ריח כו' כך אין בלבנו וע"ש דקאי אף על בינוני' וגם על צדיק שאינו גמור שהם יצי' ובריאה כו' והם